אנחנו גרים בדרום הר חברון, ממזרח לעיר יטא, וכקילומטר צפונית להתנחלות כרמל. הבית נמצא כ-30 מטר מהכביש הראשי בדרך שבין יטא לכיוון ההתנחלות כרמל. אנחנו סובלים תדיר מתנועת כלי רכב של מתנחלים על עורק התחבורה הסמוך לבתינו. בדרך כלל המתנחלים מקללים את התושבים תוך כדי נסיעה. קרה לא אחת שמתנחלים ניסו לדרוס עדרים של תושבים מהכפר.
בבית מתגוררים בעלי, אני וחמשת ילדינו בגילאים 12-5.
ביום האירוע התעוררתי בערך בשתיים וחצי לפנות בוקר, בלי כל קשר למה שקרה. פתאום שמעתי כלב, ובני הקטן התעורר מפחד הנביחות ואני ניסיתי להרדים אותו. לא הספקתי לחזור לישון ושמעתי זכוכית מתנפצת בסלון שלנו. הערתי את בעלי לראות מה קורה. בעלי חשב שמדובר בחיילים ואז הוא קם והתחיל לחפש איפה הזכוכית שנשברה, פתח את דלת הכניסה, הסתכל החוצה וראה אנשים מחוץ לבית.
הוא הבין שלא מדובר בחיילים אלא באנשים שבאו לעשות לנו נזק, ואמר לי לא לצאת לסלון ורץ לגג להסתכל משם מה קורה. אני עמדתי ליד דלת הכניסה, שהיא ליד הדלת של הסלון ואז המתנחלים זרקו את הבקבוק לסלון והתחילה שריפה.
בעלי שהיה על הגג הבין שהתחילה שריפה וירד מיד לסלון. התחלנו לצעוק, ולנסות לכבות את האש. אנשים התעוררו והגיעו לעזור.
לקראת שש בבוקר הגיעה משטרה, גבתה עדות, באו גם חיילים מהמת"ק.
אף אחד מאיתנו לא נפגע פיזית, אבל נגרם נזק לרכוש כולל חדר הסלון ורהיטים בשווי של 1,200 ש"ח בערך. עד היום אני לא ישנה בלילות. לא מאמינה איך ניצלנו בנס. גם הבנות שלי, שלעתים היו ישנות בסלון, לא מסכימות שנחזיר את החדר לקדמותו. יש להן סיוטים בלילות.
אני רוצה לציין שהבית שבו אנחנו מתגוררים, בעלי בנה אותו בחמש השנים האחרונות. התחלנו לגור בו רק לפני שלושה חודשים. אלוהים שמר עלינו.
ביום האירוע בשעה שלוש לפנות בוקר, ישנתי בבית אני ואשתי והילדים שלי, ופתאום שמעתי קולות של נביחות כלבים. אשתי העירה אותי, אבל הנביחות נראו לי דבר שבשגרה, עם זאת מיד שהתעוררתי שמעתי קצת רעש מחוץ לבית. חשבתי שמדובר בגנבים, ועל כן קמתי מהמיטה לראות מה המצב.
התקרבתי לדלת הראשית ואז שמעתי קול של זריקת חפץ לסורג של חלון הסלון. מיד הלכתי ופתחתי את הדלת, הסתכלתי החוצה ובשל החושך לא ראיתי כלום. הדלקתי את האור והסתכלתי שוב ואז כנראה הדבר הפחיד את האנשים שהיו מחוץ לבית, יכולתי לראות שאחד מהאנשים אוחז בבקבוק דולק ודמות אחרת של בן אדם שעמד ליד הקיר של הבית.
כשראיתי את הבקבוק הדולק פחדתי שהבן אדם יזרוק את זה עליי ואז החלטתי לעלות לגג כדי להבין יותר מה קורה בחוץ וכדי להגן על הבית מהגג. על הגג יש אבנים וכול מיני דברים אחרים שבהם אני יכול להבריח את התוקפים. תוך כדי שאני עולה אל הגג התחלתי להריח עשן שבא מכיוון הסלון, ואז ראיתי שני אנשים או שלושה בורחים לכיוון רכב פרטי שחנה ממול לבית מרחק של 20 מטרים בערך. הרכב היה מותנע והמציתים נכנסו אליו וברחו.
התחלתי לצעוק לשכנים כדי לבוא ולעזור לי, אחר כך חזרתי למטה לסלון והתחלתי לכבות את השריפה. אז הגיעו גם שכנים שהתעוררו מהצעקות שלי. הריהוט בסלון נשרף.
כשיצאתי החוצה ראיתי גרפיטי בעברית על קירות הבית ואז הבנתי שמדובר במתנחלים שבאו לשרוף לי הבית. בהמשך אחד השכנים התקשר למשטרה הפלסטינית, למרות שאינה אחראית על השטח, אבל כדי שתזעיק את המשטרה הישראלית. חיכינו עד חמש וחצי ואז אחד השכנים התקשר ישירות למשטרה הישראלית. לקראת השעה שש בבוקר הגיעו הרבה ניידות משטרה, צבא וקציני מת"ק ישראלי. הם ראו את השריפה, צילמו את הסלון ואת הגרפיטי בחוץ, גבו ממני עדות, לקחו ממצאים, כולל הבקבוק שנזרק לתוך הבית וקופסת גפרורים.
אחרי כמה ימים התקשרו אליי מהמשטרה כדי לשאול אם מישהו מהמשפחה נגע בבקבוק, הסברתי להם שאחי נגע בו. השוטרים ביקשו שנבוא אני ואחי למשטרה, הם לקחו מאחי טביעות אצבעות ומסרו לי אישור תלונה. מאז לא שמעתי מהמשטרה.
בליל האירוע, 31.12.2014, בשלוש לפנות בוקר הייתי ער ושמעתי נביחות של כלבים. התעוררתי בערך בשתיים וחצי לפנות בוקר, אנחנו הולכים לישון מוקדם וקמים מוקדם, בעיקר בחורף. אשתי אמרה – לך ובדוק מה קורה. אמרתי – אולי חיילים באו לעצור מישהו, כי הצבא עוצר אנשים בעיקר בלילות. יצאתי מהבית לראות מה קורה. אני קצת מוגבל פיזית, עברתי אירוע מוחי לפני זמן, ויש לי קושי ברגל שמאל.
פתאום שמעתי רעש כמו דפיקה, חשבתי אולי זאת דפיקה בדלת. פתאום קלטתי שמדובר בקול ניפוץ של זכוכית מכיוון הבית של הבן שלי, המרוחק כ-15 מטר מביתי. מהבית שלי אני רואה את ביתו.
הסתכלתי לכיוון בית בני וראיתי הבזקים של אור, בהתחלה קטן ואחר כך יותר גדול. הבנתי שמדובר בהצתה, שבטח באו מתנחלים לשרוף את הבית, אנחנו שומעים על כך מדי פעם בחדשות.
אשתי התחילה לצעוק כדי להעיר את השכנים, התחילה ללכת לכיוון הבית של הבן. אני התחלתי להסתכל מה קורה בחוץ והבחנתי בשתיים או שלוש דמויות מתרחקות לעבר הרכב שלהם שחנה ליד הכביש. הם נכנסו לאוטו וברחו דרומה, ראיתי את הרכב עד שהגיע להתנחלות מעון, יותר מזה מכאן אי אפשר לראות. היה חושך, לא יכול לציין סימנים של הרכב.
בשלב זה אנשים מהסביבה עזרו לבן שלי לכבות את השריפה. אחר כך הבן שלי הלך למסגד, סיפר לאנשים מה קרה. זה היה כבר בערך בשעה חמש. הם המליצו לו להודיע למשטרה. בערך בחמש וחצי הוא התקשר למשטרה, ובערך בשעה שש המשטרה הגיעה. המשטרה גבתה ממני עדות כעד, ומבני כמתלונן.
הגיעו שלוש ניידות משטרה ומינהל אזרחי. הם לקחו ממצאים מהזירה, כולל שאריות של בקבוק פלסטיק שבו היה הדלק וגם גפרורים. בני הסביר שתוך כדי הכיבוי אחיו נגע בבקבוק וכמה ימים אחרי האירוע המשטרה הזמינה אותו לתת טביעות אצבעות.
המציתים גם כתבו גרפיטי על קירות הבית – "נקמה מלכות ישראל". אם לא היה גרפיטי אולי לא היו מאמינים לנו.