עאטף אחמד, בן 47, סניריא אבי נפטר ב-2003 והוריש לנו, חמשת בניו, קרקע בשטח של כ-11 דונמים. ברשותנו שטר חלוקת ירושה רשמי, חתום ומאושר. האדמה משתרעת על גבעה, מדרון היורד ממנה ושטח מישורי הנמצא בשיפולי המדרון. האדמה נטועה כולה בעצי זית. היא נמצאת צפונית להתנחלות שערי תקווה ודרומית לכפר עזון עתמה. המרחק בין אדמתנו לבין עזון עתמה הוא כקילומטר אחד ובינינו לבין ההתנחלות שערי תקווה כ-500 מטר. האדמה שלנו סגורה בין שתי גדרות. האחת גדר תיל של ההתנחלות שיש בה שער לשימושם של המתנחלים (יש להם מפתח) והשנייה גדר ההפרדה.
בפברואר 2006 הגשתי תלונה במשטרת קדומים בליווי יש דין, על תפיסת קרקע שנמצאת בבעלותי, עליה הקימו מתנחלים אורוות סוסים. בנובמבר 2006 הוגשה תביעה לבית משפט השלום בירושלים ובפברואר 2008 התקבל פסק דין, לפיו על המתנחלים לפנות את השטח עד לתאריך 1.2.2009. כיוון שהסוסים לא פונו מהשטח, המשיכו אנשי יש דין לבקר בשטח במהלך שנת 2009 ותיעדו את הימצאותם של סוסים על האדמה שלי.
ביום ראשון לפני שבוע, 2.2.2014, בשעה 12:00 הגעתי להתנחלות שערי תקווה. הגעתי יחד עם הנהג שלי, הנהג שלי הוא ישראלי מפתח תקווה אז לאוטו שלו יש לוחית זיהוי ישראלית. כל שבוע אני הולך לבקר את האדמה, לראות מה קורה – אם השתנה משהו או לא.
אני יכול לגשת לאדמה שלי מתי שאני רוצה אבל לא לעבוד בה. לפני שנתיים בערך קיבלתי אישור להיכנס לשערי תקווה, אבל האישור הזה הוא לא כדי לעבד את האדמה אלא רק כדי להיכנס ולהסתכל. כדי לעבד את האדמה צריך אישור מיוחד מהצבא שאיתו אני נכנס מהשער של החקלאים ולא מהשער הראשי של ההתנחלות שערי תקווה. את האישור הזה אני מקבל פעמיים בשנה, בתקופת החריש ובתקופת המסיק.
אז כמו שאמרתי, ביום ראשון הלכתי לאדמה וראיתי שהסוסים של המתנחלים שם, וגם היו שם עגלה ואוכל של סוסים. היו אולי 6-5 סוסים. חלק מהסוסים היו קשורים וחלק היו חופשיים. היה מעקה מתכת בשביל הסוסים, אליו חלק מהסוסים היו קשורים. גם המעקה הזה חדש, לא היה שם לפני כן.
זו לא הפעם הראשונה שאני רואה את הסוסים, אני מבקר הרבה באדמה שלי והסוסים לרוב שם. אבל בדרך כלל הסוסים לבד, לא קשורים ומטיילים בתוך השטח שלי. עכשיו, בפעם האחרונה שהייתי, לא היו רק הסוסים, אלא גם העגלה והמעקה והאוכל של הסוסים.
הסוסים אוכלים את עצי הזית ובועטים בהם. פעם שתלתי עצי זית חדשים והסוסים הרסו את כל השתילים ששתלתי. גם בפעם האחרונה שהגעתי, ביום ראשון, המצב של העצים היה אותו דבר – הסוסים עושים להם מה שהם רוצים.
בביקור האחרון, וגם בפעמים הקודמות שביקרתי לאחרונה, לא ראיתי אנשים באדמה.