אנחנו גרים פה כבר שנים רבות, על אדמת א-טייבה, מזרחית לכפר וכקילומטר מערבית מההתנחלות רימונים. אנחנו סובלים כל הזמן מהתנכלות של מתנחלים. לפני שנה גנבו לנו כמה כבשים. הגשנו תלונה והמשטרה באה וגבתה עדויות. אנחנו לא יודעים מה קרה עם התלונה. זו אותה קבוצה של מתנחלים שמתנכלים לנו ולכבשים כל הזמן. הם אורבים לנו בוואדי כשהם רעולי פנים, חמושים באקדחים ובצינורות ברזל שעליהם מותקנים סכינים.
בבוקר יום חמישי, 4.8.2016, בשעה 8:30, אני ואחי רעינו בוואדי, כקילומטר מזרחית מהמאהל שלנו. העדר מנה 300-250 ראש. אז ראינו חמישה מתנחלים יורדים ממכונית בכביש הראשי – כביש אלון, בין ההתנחלות רימונים לא-טייבה – וממשיכים לעברנו ברגל. הם היו רעולי פנים. נוסף לחמשת אלה, היו עוד כעשרה שבאו מההר, מזרחית מאתנו, מכיוון ההתנחלות כוכב השחר. גם הם היו כולם רעולי פנים.
שלושה מהחמישה ניסו לגנוב כבשים ושניים השליכו עלינו ועל הכבשים אבנים. התחלנו לברוח מערבה, לכיוון המאהל שלנו. כשהם נוכחו שהם לא מצליחים לגנוב כבשים, הם התחילו לדקור אותם. הם הספיקו לדקור 13 כבשים. 3 מתו מהדקירות. הקבוצה של העשרה חיכתה כדי לקבל את הצאן הגנוב. אנחנו מכירים את המתנחלים ויכולים לזהות אותם. הם בני 30-17.
טלפנו לבני המשפחה שלנו וכל הקרובים והשכנים הגיעו לוואדי. בזמן הזה המתנחלים התחילו לברוח, הקבוצה הראשונה של החמישה ברחה לכיוון הקבוצה השנייה של העשרה שהיו על ההר. בדרך הם העלו באש שדה.
אחי התקשר למת"ק הפלסטיני. במקרה עבר שם ג'יפ צבאי וראה את האש ואת קבוצת המתנחלים. הג'יפ עלה להר וכנראה התקשר למכבי אש ולמשטרה שהגיעו תוך רבע שעה. בזמן הזה עלינו עם הכבשים הפצועות לחלקה שלנו. השוטרים צילמו את הכבשים ואמרו שהם לא יכולים לרדת לוואדי לראות את הכבשים המתות ושאנחנו נביא אותן. סירבנו. אחד השוטרים, אולי גשש, הלך בעקבות העקבות. השוטרים גבו עדויות ממני ומאחי והחתימו אותנו על העדות.