לוטפי אבו-עליא, בן 44, אל-מור'ייר האדמה היא של המשפחה שלי. שלי ושל האחים שלי. האדמה נקראת אל-רפיד, היא נמצאת צפונית לדרך אלון וכ-200 מטר צפונית מכביש הכניסה לכפר. יש לנו עשרה דונמים ובהם יש 200 עצי זית ו-20 עצי תאנה שנשתלו לפני 40 שנה. כיוון שהאדמה קרובה אנו נמצאים שם כל יום. מטפלים בעצים, משקים אותם במים שאנו מביאים לחלקה על חמורים, מסקלים את האדמה וקוטפים תאנים.
לפני כמה חודשים מתנחלים מהמאחז עדי-עד הציבו שני קרוואנים על פסגת ההר כ-300 מטר מהשטח שלנו. המשטרה והצבא פינו אותם פעמיים והם חזרו. אנו התלוננו מספר פעמים על כך.
ביום שישי, 4.9.2009, כל המשפחה הגענו לחלקה בשעה 5:30 בבוקר, לאחר שקיבלנו טלפון מרועה צאן שהודיע לנו שכרתו לנו עצים. קיבלנו שוק כשראינו שכל העצים כרותים, כמו בית קברות לעצים. שוטרים ספרו את העצים הכרותים וצילמו הכל. קצין מהמת"ק ספר כל עץ וצילם. נסעתי עם ג'מיל למשטרת בנימין והגשנו תלונה. לקחנו לתחנה ענפים מעצי הזית הכרותים.
ג'מיל נעסאן, בן 67, אל-מור'ייר האדמה שברשותי נמצאת כ-250 מ' מכביש אלון מערבית לכביש, שני ק"מ דרומית מהמאחז עדי-עד. בשטח כשלושה דונמים בשם אל-רפיד, קניתי אותם לפני 15 שנה מאדם בשם א' מקריות. בשנתיים הראשונות זרענו חיטה, חומוס וזריעה עונתית. לפני 13 שנה נטעתי את הזיתים וכבר חמש שנים שאנו מוסקים אותם. יש בחלקה 50 עצים.
ביום שישי בשבע בבוקר הייתה קריאה במסגדים שכרתו עצי זית באל-רפיד ואני התחלתי ללכת עם כולם כי דאגתי לעצים שלי, כשהגעתי היו שם כ-200 איש. ראיתי את העצים שלי, המראה היה מזעזע לראות את כל העצים הכרותים ובתוכם 25 עצים שלי, לצ' כרתו 70 עצים ללוטפי כרתו 200 עצי זית ו-20 תאנים, המראה היה קשה לתאר.
המשטרה והצבא צילמו את העצים בווידאו וספרו את העצים הכרותים ואז לקחו אותנו למשטרת בנימין להגיש תלונה. היינו שם עד ארבע. כשחזרנו דיברתי עם קצין ואמרתי לו שיש עוד חלקה באל-מועז ונמסר לי כי גם שם נפגעו עצים. נסעתי איתו לשם וראינו ששם נכרתו 25 עצים כך שיחד נכרתו לי 52 עצים.
מוחמד אבו-עואד, בן 68, אל-מור'ייר יש לי כ-15 דונם אדמה באל-רפיד, שירשתי מאבי. עשרה דונמים נטועים ב-70 עצי זית ועשרה עצי שקד, חמישה דונמים אדמת בור. אני וילדיי נטענו ב-1974 כשהם היו קטנים.
במשך 37 שנה הייתי מנהל בי"ס בתורמוסעיא ובסינג'ל, באותה תקופה הייתי מגיע לחלקה אחת לחודש. היום אני בפנסיה ומגיע שלוש פעמים בחודש לטפל בעצים וגם השכן שלי לחלקה ג'מיל עוזר לי.
לפני עשרה ימים בערך היינו אני ובני הצעיר ג' בן ה-15 בחלקה וקטפנו שקדים. כשירדתי מהרכב ראיתי כעשרה מתנחלים ליד הקרוואנים שעל פסגת ההר, מסתכלים עלינו במשקפות. הייתי שם כשעתיים עברתי בין העצים והכל נראה טוב.
ביום שישי בשעה שמונה בבוקר התקשר אלי לוטפי ובישר לי את הבשורה הקשה. אני וצ' בני בן ה-30 הגענו ברכב שלו. כשראיתי את החלקה נכנסתי ממש להלם בכיתי ובקושי יכולתי לראות את המראה הזוועתי והמחריד.
לראות עצי זית בני שלושים וחמש שנה שחוטים ושוכבים כמו מתים על האדמה. אי אפשר לתאר את כאב הלב, כמו שכול. אני מחשיב את העצים כמו ילדים שלי, טיפלתי בהם השקיתי אותם במים וזיעה ועם כל עץ יש לי זיכרונות.