עמר שתווי, בן 45, כפר קדום בבעלות המשפחה שלי 30-25 דונם אדמה, אותה ירשנו מאבי שרכש את החלקה בשנת 1964 ממ"ע, תושב הכפר אמאתין. עד היום החלקה רשומה על שמו ולנו יש מסמך רכישה ממנו. השטח חולק בין הצאצאים, ארבעה בנים ובת. כך שכל אחד מהיורשים מטפל בחלקה של 6-5 דונמים.
החלקה נמצאת באזור שנקרא חבייל עויוס. האדמה נמצאת במרחק של כ-300 מטר מזרחית לבית של בדריה ז"ל. וכחצי ק"מ דרומית מערבית להתנחלות מצפה ישי [קדומים]. החלקות שלנו נטועות בכ-400 עצי זית בני 40-23 שנה, 60-50 עצי תאנה, 40-30 עצי שקד, עץ חרוב אחד, שלושה עצי אורן ועוד כשבעה עצי פרי שונים. האדמה נמצאת באזור הררי ובוואדי שלמרגלות האדמה נמצאת החלקה של משפחה אחרת מכפר קדום.
אנחנו מגיעים לאדמות בתיאום עם המת"ק בלבד. בתקופת החריש, המסיק והקציר. הזמן שמקצים לנו תמיד קצר מדי ולא במועד המתאים, מצב שלא עונה לצרכים החקלאיים. הליך התיאום הוא כזה: המועצה המקומית בשם בעלי האדמות פונה למת"ק הפלסטיני והם מתאמים מול המת"ק הישראלי.
ב-15.3.2010, יצאנו כל המשפחה, 20-15 איש לעבוד, לחרוש ולטפל באדמות בתיאום עם המת"ק. התיאום היה ליום אחד בלבד, מהשעה 07:00 עד שעה 15:00. בגלל הזמן הקצר של התיאום, לא הספקנו לסיים את העבודה, ועשינו כל האחים תיאום נוסף ל-30.4.
ב-30.4, יצאתי ברגל עם ילדיי לחלקה, בדרך ראינו שליד הבית של בדריה חונה ג'יפ צבאי וג'יפ של המת"ק, שהגיעו במסגרת התיאום עם המת"ק. הגענו בערך בשעה 7:00, ראשונים מכל האחים. מיד שהגענו ישבנו למנוחה קלה, ואז בסביבות שעה 8:00, קמנו והתחלנו לעבוד באדמה. היינו רק אנחנו בשטח, שאר בני המשפחה עדיין לא הגיעו.
התחלתי להסתובב בחלקות, ניגשתי למקום גבוה משם ניתן להשקיף על החלקות, ואז הבחנתי בעץ זית עקור, עץ שנעקר עם השורש והיה מוטל על האדמה. התקדמתי והתקרבתי ואז הבחנתי בעצים נוספים שנעקרו. אלה ששרדו את השריפה בשנה שעברה באוקטובר [תלונה הוגשה למת"ק הפלסטיני]. הלכתי לאורך השטח, ממזרח למערב, ומצאתי שרוב העצים בחלקה של אחי ס' נעקרו.
אחרי שעמדתי את הנזק, בערך בשעה 8:30 התקשרתי לאחי ס', שאמר שהוא בדרך לאדמות. הלכתי לכיוון הג'יפ צבאי – הג'יפ המלווה של הצבא. אחד החיילים עמד ליד הג'יפ, חיילים נוספים ישבו בתוכו, לא ראיתי כמה. פניתי לחייל שעמד ליד הג'יפ, ושאלתי אותו איפה הג'יפ של המת"ק, הוא ענה לי שהם עזבו, שאלתי אותו מתי הם חוזרים, אמר לי שבסביבות שעה 14:00, אמרתי לו שיקרא להם כי אני צריך אותם. בערך בשעה 9:30, הגיע ג'יפ של המת"ק עם קצין מת"ק בשם ע', דיווחתי לו על הנזק, וצעדנו יחד לשטח.
בינתיים הגיע למקום אחי א', הלכנו שלושתנו וספרנו את העצים שנעקרו. הקצין ע' הזמין טלפונית איש מת"ק עם מצלמה שהגיע וצילם את 36 עצי הזית העקורים. שמעתי אותו מעביר דיווח בקשר, ומבקש להזמין משטרה. בערך בשעה 10:30 הקצין עזב והצלם הצטרף לחיילים שבג'יפ הצבאי שעדיין חנה שם.
מיד אחרי שהקצין ע' עזב הגיע אחי ס' בעל החלקה שניזוקה, הוא הגיע עם אשתו וילדיו. חיכינו כשעתיים למשטרה, ואז בערך בשעה 12:30 נגשתי שוב לחייל שעמד ליד הג'יפ ובקשתי ממנו שידבר עם ע', הוא התקשר לא יודע למי, בכל מקרה לא הגיע אף אחד. אחרי כחצי שעה בסביבות 13:00, שוב חזרתי ופניתי לאותו חייל, שוב שאלתי מה קורה, ולא קיבלתי ממנו תשובה. בשעה 14:00 עזבנו את המקום וחזרנו הביתה. במצב המייאש הזה לא היה לנו חשק לעבוד. לא שמענו שום דבר מהמשטרה. רוצה לציין שהאירוע אוזכר בתקשורת הפלסטינית וגם בגלי צה"ל. מבחינה משפטית האדמות הם בבעלות כל האחים, החלוקה לשטחים הינה בהסכמה משפחתית.
אני רוצה לציין שמצלמות צבאיות פזורות סביב ההתנחלות מצפה ישי, מצלמות שפונות ומכוונות לכיוון האדמה שלנו.