בבוקר יום שבת, 5.3.2005, יצאתי לחרוש את חלקת האדמה שלי. החלקה מצויה מצפון-מזרח לכפר, במרחק של כ-600 מטר מהכביש שעולה מצומת תפוח לכפר, ובמרחק של כקילומטר אחד מההתנחלות כפר תפוח שעל הרכס ממול. עבדתי בחלקה שלי לבדי כאשר בסביבות השעה 14:00 מצאתי את עצמי מוקף בכשישה מתנחלים צעירים. הם היו להערכתי בני 22-17, לא היו לבושים כדתיים וללא סימני זיהוי מיוחדים. אם אראה אותם אוכל לזהות אותם.
שניים מהם תפסו את ידיי והחזיקו אותן בכוח מאחורי הגב שלי. השלישי הכניס לי אגרוף בעין. את הראשון שפגע בי אוכל לזהות, כי הוא היה בחור גבוה ורחב וג'ינג'י. את המראה של האחרים אינני זוכר כל כך טוב, כי בזמן שהם הכו אותי הסתירו את הפנים שלהם עם הכובע של המעיל שלבשו. הם היו לא מגולחים, היו להם זיפים על הלחיים. אחד מהם לקח אבן והטיח אותה בראשי. ירד לי דם מהראש והפנים שלי התמלאו דם. לאחר מכן הם דחפו אותי מהטרסה – גובה של כמטר – וברחו.
צעקתי לעזרה, ורועה צאן שאני מכיר מהכפר שלי, בשם ו"א, היה בסביבה ושמע אותי קורא לעזרה. הוא עזר לי להגיע לשער של השומר שעומד בכניסה להתנחלות כפר תפוח. השומר קרא למשטרה, ובדיוק אז הגיע ג'יפ צבאי ולקח אותי עד לצומת תפוח. שם שוטר בדק לי את תעודת הזהות והגיש לי הזמנה למשטרת אריאל ליום ראשון, 6 במרץ בשעה 10:00 כדי להגיש תלונה.
בצומת עליתי לאמבולנס צבאי וקיבלתי טיפול ראשוני. לאחר זמן מה הגיע אמבולנס של הסהר האדום ובו הובאתי בסביבות השעה ארבע-חמש לבית החולים רפידיה בשכם, שם קיבלתי טיפול רפואי. בשעה 19:00 שוחררתי לביתי.
המכתב הרפואי שקיבלתי מציין כי יש לי שתי פגיעות בראש שנתפרו, אחת מעל לרקה עם 3 תפרים, ופגיעה מעל למצח עם 5 תפרים. היה לי שטף דם ונפיחות סביב ומתחת עין שמאל, וחבּוּרה בחלק העליון ביד בשמאל.
למחרת, בשעות הבוקר של יום ראשון, 6.3.2005, התקשרו ממשטרת אריאל והודיעו שהזימון שלי אליהם נדחה ליום ראשון שבוע מאוחר יותר, ה-13 במרץ.
כשבאתי למשטרה אמרו לי לזהות חשודים במחשב של המשטרה. הציגו לי כשש תמונות, אך לא זיהיתי אף אחד מהמצולמים בהן. אף אחת מהתמונות לא הייתה של הצעירים שתקפו אותי. ב-15 במרץ התקשרו ואמרו שתפסו חשוד ושאבוא לזהותו. גם במקרה זה לא זיהיתי מי מהתוקפים.
ביום שבת 5.3.2005 רעיתי את הכבשים שלי באדמות שלי בין 13:00 ל-14:30 בערך. חיכיתי לילדים שלי שיבואו אלי מבית הספר להחליף אותי בשמירה על הכבשים. הסתכלתי למעבר ממנו הילדים צפויים לבוא, שזה מהכיוון של הגבעה עליה מוצבת אנטנה. גבעה שנמצאת מדרום-מזרח להתנחלות כפר תפוח. באותו זמן מ"ח עבד באדמות שלו על הגבעה ממולי. בינינו היה ואדי. הייתי בערך במרחק קילומטר.
פתאום שמעתי צעקות. הסתכלתי לכיוון ממנו באו הצעקות וראיתי כמה אנשים לבושים שחור, וידעתי ששם גם מ"ח, כי ראיתי אותו עוד קודם עובד שם. אינני יודע כמה אנשים היו שם. אני מעריך שבין 5 ל-8 אנשים. הם התקיפו את מ"ח. הייתי רחוק אך יכולתי להבין שהקבוצה הזו תוקפת את מ"ח. צעקתי בקול רם מאוד מאוד, ואז האנשים שהתקיפו ברחו מהשטח. הם ברחו לכיוון ההתנחלות כפר תפוח. כשראיתי אותם בורחים הבנתי שהם היו מתנחלים. רצתי להודיע לצבא במחסום שנמצא בכניסה לכפר תפוח. בדיוק אז הגיע אוטובוס פלסטיני, דיברתי עם הנהג שיגיד גם הוא לחייל ששומר בצומת שיזעיק משטרה.
הבן שלי, נשאר עם הכבשים שלי. אני רצתי למ"ח לעזור לו. הוא היה כולו פצוע ושותת דם ובקושי קם. לקחתי את מ"ח, עזרתי לו ללכת ועברנו מול כפר תפוח. באותו זמן באו שתי מכוניות של הצבא, שהוזעקו למקום. צעקתי להם שיביאו אמבולנס. מ"ח ישב על הכביש עד שהגיעה עזרה ראשונה מהצבא. אחרי 10 או 15 דקות בא אמבולנס של הצבא והגיש לו עזרה ראשונה. התקשרתי לבית של מ"ח שיביאו את תעודת הזהות שלו, כדי שיוכלו להעביר אותו לבית חולים.
אני ראיתי את המתנחלים שתקפו את מ"ח חוזרים ונכנסים בשער של ההתנחלות כפר תפוח. השומר שהיה בשער ודאי יוכל לזהות מי הם. המשטרה הגיעה לשטח. אמרתי לחייל שדברתי איתו, שהתוקפים ברחו לתוך כפר תפוח ואחר כך שמעתי אותו אומר לחייל אחר, חבר שלו, שאחד מהתוקפים הוא מירושלים. לקחתי את השוטרים שהגיעו למקום האירוע בשטח והם צילמו את המקום עם האבנים והדם. זכור לי שהשוטר התפלא שהמתנחלים הלכו מרחק של 700 מ' מהכביש כדי לתקוף.
החלטת רשויות אכיפת החוק בסיום החקירה
עיון בתיק החקירה העלה מספר תהיות לגבי טיב החקירה וביניהן החשש כי התמונות שהוצגו במסדר הזיהוי המצולם לא היו תמונות החשודים הרלוונטיים. הצוות המשפטי של יש דין הגיש ערר בדרישה להורות על פתיחת החקירה מחדש והשלמתה.
ב-19.9.2007, שנתיים וחצי לאחר התקיפה, פרקליטות המדינה דחתה את הערר וקבעה כי למרות הראיות הנסיבתיות למעורבות חלק מהחשודים באירוע, אין בכך ראיות מספיקות ברמת וודאות גבוהה הנדרשת בהליך פלילי.