מאמון נסאר, בן 44, מאדמא (עדות הוידאו היא של אימו, הודא נסאר) אני תושב מאדמא. ביתי נמצא על הכביש הראשי בין מאדמא לעסירה אל-קיבלייה. אני חי עם אשתי, שני בנים ושתי בנות, הגדולה בת 13 והקטן בן שבוע.
אני חקלאי, רועה צאן, יש לי כ-50 עזים וכבשים. אני רועה את הצאן שלי בצד הדרומי של מאדמא ובצד הצפון-מערב של הכפר. כשאני עולה לרעות את הצאן, אני סובל מאלימות של מתנחלים מיצהר. הם תוקפים אותי לפעמים והמשפחה שלי סובלת הרבה מהאלימות של מתנחלים ומחיילים.
בקיץ אני יוצא עם הצאן שלי בשעות הבוקר בערך בשבע. אני חוזר הביתה להשקות את הצאן ב-11 ובשלוש אחר הצהריים אני יוצא שוב וחוזר בשש וחצי, שבע בערב. במרעה שאני הולך אליו יש לנו חלקת אדמה בגודל של כשבעה דונמים. בחלקה יש גם באר מים. נטעתי בחלקה הזו לפני שנים עצי שקדים. המתנחלים עקרו את העצים האלה לפני כ-4 שנים ומאז לא גדל עליה כלום.
ביום שבת בבוקר, ה-27 למאי, היה היום הראשון של הרמדאן ולא יצאתי בבוקר למרעה כי היה חם והייתי עייף. יצאתי רק אחר הצהריים, בשעה שלוש. יצאתי למרעה בצד הדרומי של אדמות מאדמא, במרחק של 800-700 מטר מהכפר. המרעה הזה הוא במרחק שני ק"מ מהצד הצפוני של יצהר.
בערך בשעה ארבע ראיתי קבוצה של מתנחלים מגיעים לכיוון שלי. בקבוצה הזו היו בין 20 ל-30 מתנחלים. הם היו קבוצה גדולה של רעולי פנים והייתי בהלם ובפחד. הם התחילו לזרוק עלי אבנים.
עם הקבוצה של המתנחלים היו גם 6-5 חיילים וראיתי שהם לקחו אבנים מהאדמה ונתנו למתנחלים שיזרקו עלי. בין החיילים היה גם הרבש"ץ של יצהר במדים של הצבא, אני מכיר אותו אישית כי יש ביננו דיונים בבית משפט. ראיתי שהרבש"ץ עוזר לשאר המתנחלים וקורא להם בשמות שלהם. אני לא זוכר את השמות כי הייתי בפחד גדול.
מהאבנים שזרקו עלי נפצעתי בצד שמאל של הראש מעל האוזן ובחלק העליון של הראש וירד לי הרבה דם. ביד שמאל נפצעתי קשה מאבן או מכדור, אני לא יודע ממה, אבל גם שם ירד הרבה דם. למרות שנפצעתי לא ברחתי והלכתי לכיוון של המתנחלים כדי להבריח אותם. כשהחיילים ראו את המצב שלי הם הרחיקו את המתנחלים וכולם הלכו לכיוון ההתנחלות.
בזמן שהמתנחלים חזרו להתנחלות ירד חייל מיצהר וחבש לי את הראש בתחבושת. אחרי שהחייל חבש לי את הראש בשטח, באו אנשים מהכפר ולקחו אותי במכונית לבית החולים רפידיה בשכם ושם תפרו לי בראש תפר אחד ושני תפרים ביד השמאלית.