רחמה נג'אר, בת 63, בורין ביתי נמצא בפאתי בורין, כ-20 מטר מהכביש העולה ליצהר. סמוך לבית נמצאים שני לולים מפח ליונים ולתרנגולות, דיר ריק וחלקת אדמה שעליה מטע קטן. בין העצים אני מגדלת ירקות.
כבר בשנת 2000 שרפו המתנחלים את הדיר שהיו בו 15 עיזים. אחרי ששיפצתי את הדיר, שוב פרצו מתנחלים לדיר וגנבו 40 עיזים. מאז נמשכות ההתנכלויות. המשפחה מתלוננת במשטרת אריאל ושום דבר לא קורה. גם אחרי שבני זיהה במסדר זיהוי מתנחל מיצהר שגנב עז.
ביום חמישי, ה-21.6.2007, בשעה 11 בלילה שמעתי שזורקים אבנים על חלון הבית. חשדתי שמדובר במתנחלים, כי זה קורה לנו הרבה פעמים. הזהרתי את הילדים לא לפתוח חלונות ולא לצאת החוצה. אחרי כמה דקות רעש זריקת האבנים נפסקה.
כשהתעוררנו בחמש בבוקר לתפילה שמעתי רעש של תרנגולות בחצר. אמרתי לעצמי: איך יתכן, הרי אמש סגרתי אותן בלול. פתחתי את דלת הבית וראיתי שדלתות הלולים פרוצות ונעלמו 20 תרנגולות ו-20 יונים. נשארו רק 6 תרנגולות ו-4 יונים. בחלקת האדמה ליד הבית גדעו מספר עצים ועקרו 60 שתילי קישואים. על קירות הלול ראיתי שצויר מגן דוד וכתובת בעברית.
בשעה שש התקשרתי לראש המועצה בכפר, והודעתי לו על האירוע. הוא אמר שיטפל בזה. בצהריים הגיעו לבית ג'יפ של הצבא וג'יפ של המת"ק. החיילים אמרו לי שהכתובת הייתה: "נקמה" ומחקו את הכתובת, הם צילמו את הנזק והסתלקו.
אחרי זמן קצר הגיע גם ג'יפ משטרה עם שני שוטרים ושוטרת. הם גבו ממני עדות, צילמו את הנזק ונתנו לי אישור הגשת תלונה. אחד השוטרים יעץ לי לצלם את המתנחלים בזמן האירוע. אמרתי לו: "איך אצלם אני פוחדת שיהרגו אותי".