בתאריכים 14-16.10.2007 התקיים מסיק הזיתים באדמותינו שהן כ-700 דונם. האדמות הן של גיסי, אח של אשתי ונמצאות במרחק כ-150 מ' מביתו של המתנחל מ"ז, במדרון שמתחתיו. כל האדמה שלנו נטועה עצי זית, כ-120 עצים. אני חוכר את האדמה מגיסי. את תנובת המסיק השארתי בשטח בשקים לצד היריעות והסולמות כדי לחסוך הוצאות הובלה והתכוונתי לקחת הכל הביתה בתום תקופת המסיק.
הגעתי בסוף המסיק ב-17.10.07 בשעה 06:30 בבוקר למקום שבו השארתי בלילה הקודם את כל הדברים ולא מצאתי כלום. הכל נעלם, כ-10 שקים מלאי זיתים, כ-400 ק"ג זיתים נעלמו וכך גם כ-100 מ' יריעות לאיסוף הזיתים, הסולמות וכלי מטבח ששימשו אותנו לעשיית קפה וארוחות קלות.
התקשרתי ליש דין ולרבנים לזכויות אדם שדיברו עם משטרת קדומים וגם התקשרתי לצלב האדום. באותו יום, 17.10.07, בשעה 08:30 הלכתי למשטרה בקדומים. בשעה 09:30 התקבלתי, מסרתי את התלונה וקיבלתי אישור על הגשת התלונה.
שוטר דרוזי אחד אמר לי שאני שקרן. התרגזתי ואמרתי לו שהממשלה והמשטרה לא מעוניינים לטפל בהחזרת הרכוש שנגנב. כי אם היו רוצים לטפל בזה היו מיד יוצאים לבית של המתנחל מ"ז ותופסים את הגנבים ואת הגניבה.
בסוף ליוו אותי שני שוטרים שאני לא מכיר לשטח ושם צילמו את סימני הגרירה של שקי הזית וגם את הזיתים שנפלו מן השקים בעת הגרירה. הסימנים הוליכו לביתו של המתנחל מ"ז. אמרתי לשוטר שעל הגבעה ממול לבית של מ"ז יש מחנה צבאי ושם יש תצפית שממנה החיילים רואים כל דבר שזז בכפר ובסביבה ותוך דקות הם מגיעים. לכן צריך שהשוטרים יעלו לתצפית וישאלו את החיילים אם הם ראו משהו. אבל השוטר סירב ורק צילם את העקבות. בשטח נשארו רק שני בקבוקי מים שהיו מלאים בערב הקודם ועכשיו הם היו ריקים. השוטר לקח את הבקבוקים לבדיקת טביעות אצבע.
זו לא הפעם הראשונה שאני פותח תיק בעניין גניבת זיתים ויש דין תיעד תיק כזה גם בשנה שעברה. אף פעם לא מצאו כלום ולא קיבלתי כלום וגם לא שמעתי מהמשטרה כלום. החוקר במשטרה אמר לי שתוך 24 שעות הוא יחזיר לי תשובה על התלונה ולא שמעתי ממנו כלום.
התלוננתי במשרד החקלאות של הרשות הפלסטינית והם העריכו את הנזק ב-8,000-7,000 ש"ח.