בבעלות משפחתי עשרה דונמים של אדמות חקלאיות מערבית לכפר תל במרחק של כ-7 ק"מ ממרכז הכפר. החלקה נמצאת כ-500 מטר דרומית מזרחית למאחז חוות גלעד. בשטחים האלה נטועים כ-300 עצי זית בני 30-25 שנה. על מנת להיכנס לחלקה הזו אנו נדרשים לתיאום עם המינהל האזרחי. משנת 2001 הכניסה לחלקה היא בעייתית. המתנחלים מתנכלים לנו, מנסים לגרש אותנו, מכים ואפילו יורים.
לפני שנתיים היו לי 100 עצים. אז כרתו לי המתנחלים את רוב העצים. מעולם לא התלוננתי במשטרה הישראלית. אני מעדיף להתנהל מול המועצה המקומית. לפני פרוץ האינתיפאדה היינו מפיקים 50-40 מיכלי שמן. כל מיכל מכיל 17 ליטר ועבור כל מיכל קיבלנו 150 דולר. היום אנו מצליחים להפיק רק ארבעה מיכלים. אנחנו חקלאים החיים מאדמותינו והנזק הכלכלי מאלימות המתנחלים הוא עצום ורב. עכשיו אחרי השריפה הגדולה נשארתי ללא עצים. כל העצים שלי נשרפו.
ביום שישי ה-15.10.2010 יצאתי בשעה 07:00 מהכפר לכיוון האדמות שלי. השנה היו הרבה בעיות עם התיאום. בתחילה קיבלנו אישור ל-3 ימים, אך אחר כך החליטו על שינוי ונוצר מצב מבולבל שבו לא יכולנו לדעת האם יש או אין תיאום לאותו היום. באותו יום שישי יצאתי לאדמה מבלי לדעת אם יש תיאום לאותו יום.
יומיים קודם, ביום רביעי היינו בחלקה כאשר הופיעו שני מתנחלים בטנדר טויוטה. שני המתנחלים מוכרים לי, הם בעלי פאות וזקנים, רזים, שחרחרים. אינני יודע את שמותיהם אך אני יכול לזהות אותם. אחד המתנחלים היה חמוש. ביום רביעי היה תיאום. המתנחלים התחילו להתנכל לנו, קיללו ודרשו שנצא מהשטח. החיילים שהיו במקום לא התערבו. המתנחלים איימו עלינו שאם לא נתרחק "עוד תראו מה נעשה לכם". עשר דקות מאוחר יותר הופיע מתנחל עם כלב גדול ושיסה אותו בנו. המתנחל התבדח עם החיילים, בעברית שאינני מבין, והחיילים גירשו אותנו למרות שבאותו יום היה תיאום.
כאמור, ביום שישי בשעה שבע בבוקר, חזרנו לאדמה, אני ובני משפחתי ועוד חקלאים מהכפר, על מנת למסוק את הזיתים. בערך בשעה תשע הופיע אותו טנדר טויוטה שהיה בשטח יומיים קודם ובו שני מתנחלים. מהמאחז ירדו ברגל עוד ארבעה מתנחלים וארבעה חיילים. הם הורידו מהטנדר צמיגים והתחילו להבעיר אותם, כל זה ממש למול עיני החיילים. לא רק שהחיילים לא מנעו מהמתנחלים להבעיר את הצמיגים אלא הם מנעו מאתנו לכבות את השריפה. הם התחילו לרדוף אחרינו, להרחיק אותנו מהשטח ובכך למנוע למעשה כל סיכוי לנסות ולהשתלט על השריפה.
אחד מהחקלאים הזמין את שרותי הכיבוי הפלסטינים, שהגיעו מבורין מהר מאד. החיילים מנעו מהכבאים לעסוק בכיבוי השריפה. עמדנו כולנו חסרי אונים וראינו כיצד האש אוכלת את העצים. החקלאים מעריכים כי נשרפו 3,000-2,500 עצים. השריפה התפשטה על כ-300 דונם. חיילים ממשמר הגבול עמדו בכניסה לחוות גלעד ולא עשו דבר. לא ראיתי שוטרים כחולים בשטח. המת"ק שלח רכב אך היושבים בו לא יצאו מהרכב.
השריפה היא עבורנו אסון נורא, נשארנו חסרי כול. לכיבוש אין גבולות – הורגים אנשים, חיות ועצים. אנחנו סובלים כל שנה מהטרדה של המתנחלים, אבל השנה הייתה הנוראה מכולן.
בנוסף, המתנחלים גנבו שני חמורים משניים מחקלאי הכפר.
לי ולאחי בעלות על 15 דונם אדמות חקלאיות שירשתי מאבי. היו לנו 250-200 עצי זית בני למעלה מ-50 שנה.
ביום שישי ה-15.10.2010 הייתי בכפר. בשעות הצהריים קיבלתי טלפון מאחד מחקלאי הכפר שדיווח לי כי משתוללת שריפה גדולה בשטח ושעצים רבים מאד נשרפו. בינתיים טילפן אליי גם כ"ר וסיפר לי כי החיילים מונעים את כיבוי השריפה וכי כבאים מבורין באו למקום אך גם מהם נמנעת הגישה לשטח.
יצאנו, אחי ואני, רגלית למקום והגענו לשטח בערך בשעה 13:00. המראה היה קשה. עשן כבד כיסה את האזור כולו, העצים כולם שרופים והקרקע שחורה. חיילים וחיילי מג"ב עמדו יחד עם המתנחלים ומנעו גישה למקום. ניסיתי לעקוף את החיילים ולהגיע לשטח מכיוון אחר. כך עשו גם חקלאים נוספים ויחד ניסינו לכבות את האש. השריפה הייתה עצומה ולא הצלחנו לכבותה. כל העצים שלי נשרפו.
לפני האינתיפאדה הפקנו 40 מיכלי שמן כל שנה. השנה אין לי מה למסוק וגם אם המתנחלים לא יתנכלו לנו שוב, ידרשו עשר שנים על מנת לשקם את מטע הזיתים. הנזק הכלכלי שנגרם לנו הוא עצום.
אני תושב תל. בבעלותי ארבעה דונמים של אדמות חקלאיות ממערב לכפר תל, במרחק של כ-5 ק"מ ממרכז הכפר, בצד הדרומי-מערבי של חוות גלעד, מרחק של כ-500 מטר ממנה. זו אדמה שירשתי מאבי. בשטח הזה נטועים כ-60 עצי זית, בני כ-50 שנה. מאז תחילת האינתיפאדה ב-2001 נאסרה כניסתנו לאדמה בלי תיאום עם הצבא והמינהל האזרחי. בדרך כלל נותנים לנו פעם אחת בשנה, בעונת המסיק להגיע לשם ליום או יומיים.
החלקה סבלה הרבה אלימות של המתנחלים. כרתו לי הרבה עצים בשנים האחרונות, איני יודע את מספרם המדויק, וכן נשרפו לי לא מעט עצים. בגלל שרוב הזמן אני מתגורר במדינות המפרץ, שכני וקרוב משפחתי הוא המטפל באדמתי. אני עצמי בא רק לכמה חודשים בשנה לבקר את בניי המתגוררים כאן.
ביום השריפה, 15.10.10 עדיין לא הייתי כאן, אבל בניי המתגוררים בכפר קיבלו דיווח על השריפה באדמה שלנו מחקלאי בכפר. כל 60 העצים באדמה שלי נשרפו.
ביום 26.10.10 בשעה 11 הגעתי למת"ק חווארה בליווי יש דין על מנת להגיש תלונה. אני מבקש לציין שזה נמשך שלוש שעות ובעת שהייתי במת"ק נתקלתי ביחס משפיל מצד השוטר. הגשת התלונה נמשכה כחצי שעה, אולם היה עלי לחכות שעתיים וחצי כדי לקבל אישור על הגשת התלונה.
אני גר בכפר פרעתא, יש לי 14 דונם בהם גדלים 150 עצי זית, ליד חוות גלעד, מזרחית לכפר שלנו. העצים בחלקה שליד חוות גלעד הם בני למעלה מ-45 שנה, עוד לפני שנולדתי.
ביום 15.10.2010 בערך ב-11:00 התקשר אלי בחור מפרעתא ואמר לי שהוא רואה שיש שריפה באדמה שלנו. א"צ ואני הלכנו לכבות את השריפה. ראינו אש עולה ואחד המתנחלים הולך ומדליק את הענפים של העצים. לא ראיתי איך הוא מצית אותם אבל הוא עבר מעץ לעץ ועשן התחיל לעלות מהעצים. היו שם גם חיילים עם רובים, אבל הם לא ניסו לתפוס אותם. מישהו הזעיק מכבי אש מעזון, אבל כשהכבאית הגיעה המשטרה והצבא לא נתנו לה רשות להיכנס לשטח. בינתיים כל השטח בוער. רק אחרי שעה הרשו לכבאית להיכנס אבל כבר לא היה מה לעשות והיא גם לא יכולה לנסוע במדרון. אנחנו עמדנו מסביב וראינו איך כל המטע שלנו נשרף אבל לא נתנו לנו להיכנס. רוב השטח היה של אנשים מהכפר תל, בערך 100 דונם.
אבראהים סלאח, בן 57, פרעתא ביום ששי 15.10.2010 בשעה 10 בבוקר התקשר אלי ש"ט, תושב פרעתא שעסק במסיק בשטח במקום מרוחק מחוות גלעד. הוא הודיע לי שיש עשן מכיוון האדמה שלי, אותו שטח שממנו נגנבו כל הזיתים ב-10 לחודש. הלכתי ברגל יחד עם ש"ט וע"ס מפרעתא. העשן היתמר לגובה. היה יום חם מאד והייתה אש במוקדים רבים בסביבות תל ופרעתא.
הגענו לאזור השריפה. ראינו מתנחל וארבעה חיילים כאילו רודפים אחריו. אפשר היה לתפוס אותו אך הם לא תפסו אותו והמתנחל המשיך להצית, אני חושב עם מצית. בגלל החום הרב והעובדה שלא חרשו באזור יש הרבה עשבים יבשים הכל מתלקח מהר.
צלצלתי למשטרה, למת"ק ולמכבי האש מעזון. כבאית הגיע בערך ב-11 וחצי. לא נתנו לה להתקרב לאש במשך כשעה עד 12 וחצי, אז הגיעו מהמשטרה ומהמינהל האזרחי. כל אותה עת המתנחל הלך הלוך ושוב והמשיך להצית, ואנחנו ישבנו על האדמה ולא הרשו לנו להתקרב ולנסות לכבות את האש ידנית. ע"ס אמר לאחד החיילים תתפוס את המתנחל שלא יצית עוד עצים, אז החייל אמר לו: "תשתוק או שאני אסלק אותך מפה".
כאשר הכבאים סוף סוף התקרבו כבר היה מאוחר מדי, האש כבר כילתה את העצים בסך הכל כ-1,500 עצי זית. הגיעו עוד כ-50 מתנחלים והצבא כאילו שמר עליהם.