אני בדואי משבט כעאבנה, אב לחמישה בנים ושלוש בנות. אני ומשפחתי גרים כבר 15 שנה בעין סאמיה, שבשטח השיפוט של כפר מאלכ. בדרך כלל אנו גרים בחורף בצד המערבי של כפר מאלכ ובקיץ – ממזרח לכביש 458, כ-200 מ' מהכביש. יש לי כ-15 כבשים ועזים. אין לי אדמות אך אני עוסק בחקלאות בעבודות מזדמנות.
מדרום לאזור שלנו, במרחק של כשני קילומטרים, נמצאת ההתנחלות כוכב השחר. בשנים האחרונות היו הרבה מקרים של "תג מחיר" והתנכלויות אחרות כנגד בדואים החיים כאן, כולל תקיפות של רועי צאן, שריפות של שדות חיטה, יידויי אבנים על מכוניות פלסטיניות, ריסוס כתובות גרפיטי ועוד. זו הפעם הראשונה שאני חווה שריפה, אך לפני ארבע שנים התנפלו עלי כעשרה מתנחלים חמושים שירדו ממיניבוס כאשר הייתי במרעה ואיימו עלי בנשק. אז הם גנבו עז אחת והלכו.
ב-13.8.2015, בערך ב-05:30, התקשר אליי בן דודי, שגר בעין סאמיה, ואמר לי שהאוהל שלי נשרף. אני ומשפחתי לא היינו באוהל אלא אצל קרובי משפחה אחרים. ירדתי מיד לאוהל וראיתי שיש סביבו משטרה וצבא. בתחילה לא נתנו לי לגשת לשם אלא רק כעבור כחצי שעה ואז לקחו ממני עדות.
האוהל נשרף לגמרי, כמו גם כל הציוד: מזרונים, שמיכות, מיכל מים קטן, תנור גז ובלון גז, שטיחים, כריות, וכן מזון: עדשים, אורז, חיטה. הכל נשרף. בנוסף רוססו כתובות נאצה: מגן דוד, נקמה. כך ידענו שהיו אלה מתנחלים.
הצבא והמשטרה עזבו לאחר שלקחו ממני את מספר הטלפון שלי. כעבור שבוע התקשרו ממשטרת בנימין וביקשו ממני לבוא ולהשלים את התלונה וכך היה. קיבלתי העתק אך הוא אינו בידי כרגע. במשטרה אמרו לי שבטוח ש"נערי הגבעות" מכוכב השחר עשו זאת.
באותו לילה ניסו מתנחלים לתקוף עוד אוהלים באזור אך התושבים התעוררו וגירשו אותם. הם הספיקו רק לרסס כתובות.
הנזק מוערך ביותר מ-7,000 ש"ח.