אני משמש כראש המועצה של הכפר בורקה מאז שנת 2000. הכפר נמצא במרחק 7 ק"מ ממזרח לרמאללה ומונה כ-3,000 תושבים. אנחנו מוקפים בכמה התנחלויות ומאחזים. ממערב: פסגות וגבעת אסף במרחק קילומטר; מדרום: כוכב יעקב במרחק של ארבעה ק"מ; ממזרח: מגרון במרחק של שני ק"מ. כך שאנחנו מוקפים מכל הכיוונים.
משנת 2000 סובלים תושבי הכפר מהתנכלויות חוזרות ונשנות של מתנחלים ממגרון ומגבעת אסף. חקלאים מותקפים. מונעים מהרועים לרעות את הצאן. גנבו לנו סוס וחמורים. שורפים עצי זית. נכנסים לכפר ושורפים מכוניות. היה גם ניסיון לשרוף בית. על כל אלה הגשנו תלונות למשטרה הישראלית [חלקן בסיוע יש דין] ולא יצא כלום.
בצידו הצפון מערבי של הכפר יש מסגד, מסג'ד אלנור, שנבנה בשנת 2004. זהו מבנה בן שלוש קומות. בקומה הראשונה יש בית ספר ושירותים. המסגד ממוקם בשתי קומות, השנייה והשלישית.
ביום חמישי 15.12.2011 בערך בסביבות השעה 5:30 בבוקר הייתי בביתי. התקשרו אלי אנשים מן הכפר ואמרו שיש שריפה במסגד. יצאתי מיד וכשהגעתי למסגד ראיתי הרבה מאד עשן בקומה השלישית של המסגד, וראיתי הרבה אנשים מנסים להשתלט על האש ולכבות אותה. התקשרתי למושל רמאללה, למשרד הדתות ולמת"ק הפלסטיני והודעתי להם על המתרחש.
קצת לפני שש בבוקר השתלטנו על השריפה. בסביבות השעה 11 הגיעו הצבא הישראלי והמשטרה הישראלית אך הם לא הצליחו להיכנס למסגד בגלל מחאתם הספונטנית של הצעירים.
עיקר הנזק הוא בקומה השלישית. השטיחים נשרפו, הקירות מפוחמים, וכתובות נאצה כמו "מלחמה – מצפה יצהר" רוססו על הקירות.
באותו יום, בסביבות השעה 14:30, הלכתי עם המואזין ע"מ למשטרה בבית אל והמואזין נתן עדות. לא נתנו לנו טופסי אישור הגשת תלונה.
אני גר במרחק קילומטר מן המסגד. יצאתי מהבית בערך ב-4:45, השכם בבוקר, כדי להגיע למסגד. בחמישה לחמש הגעתי למסגד. אני הראשון שבא והאחרון שיוצא כי אני האחראי למסגד [והמואזין].
נכנסתי בדלת הראשית בקומה הראשונה. כשפתחתי את הדלת הרגשתי בעשן חזק. עליתי לקומה השנייה והתחושה התגברה. עשיתי סיבוב ונכנסתי בדלת הנוספת בקומה השלישית וראיתי שהאש עולה בשטיחי המסגד. בגלל שזה היה זמן תפילת הבוקר, הגיעו הרבה אנשים והתחילו לנסות לכבות את האש. העשן הסמיך חנק כי החלונות היו סגורים. פתחנו את החלונות ובמשך כחצי שעה ניסינו לכבות את האש וכמובן שאין חשמל, חושך מוחלט וכסאות הפלסטיק נמסו והפיצו ריח מחניק.
לא תיארנו לעצמנו שדבר כזה יכול לקרות ולכן לא הכנסנו אמצעי הגנה. הדלת הצדדית לא הייתה נעולה. לאור היום ראינו שחלק גדול מן השטיח נשרף, מערכת החשמל נפגעה, וריססו בעברית "מלחמה – מצפה יצהר". הקירות מכוסים בפיח.
הרבה תקשורת התחילה להגיע וגם נציגי הרשות הפלסטינית. ב-14:30 יצאתי עם ראש המועצה למשטרה הישראלית בבית אל ושם מסרתי עדות.