מוחמד רבעי, בן 52, א-תוואני בבעלות משפחתי יש חלקת אדמה ששטחה כ-35 דונם. החלקה רשומה על שמו של אבא שלי, שהוא איש מבוגר מאוד. בפועל אני אחראי על אדמות אלה, הנמצאות דרומית למאחז חוות מעון, כ-150 מ' מהחורשה של חוות מעון, באזור המכונה חרובה. כל שנה אני חורש את החלקה וזורע בה גידולים עונתיים – שעורה וחיטה. השנה, בעונת החריש, חרשתי וזרעתי את חלקתי, חוץ מארבעת הדונמים הקרובים ביותר למאחז, כי המינהל האזרחי ייעץ לי לחכות מעט, כי האווירה בשטח אינה טובה. כמו כן, טוב לתת לאדמה לנוח עד הקיץ וחשבתי לגדל שם גידולי קיץ.
למרות שחלקתי קרובה כל כך להתנחלות, אני נוהג לבקר בה יום-יום כאשר תנאי מזג האוויר מאפשרים זאת. הפעם האחרונה שביקרתי בחלקה היה ב-20.2.2012. הכל נראה בסדר גמור וכך גם ארבעת הדונמים הלא חרושים. לאחר תקופת גשם שלא אפשרה לי לבקר בחלקה, חזרתי לבקר בה ב-2.3.2012, אז ראיתי שהחלקה הקטנה של הארבעה דונמים נחרשה בידי מתנחלים. פלסטינים לא יחרשו באדמה שאינה שלהם, ושאין להם גישה אליה, מה גם שהאדמה גובלת כאמור במאחז חוות מעון.
הגשתי תלונה במשטרת קרית ארבע ב-7.3, אצל החוקר י"כ. המתנתי מחוץ למשטרה כשעתיים וגם שעתיים בפנים, בתוך תחנת המשטרה, עד שקיבלו אותי ויכולתי להגיש את התלונה. בזמן הגשת התלונה לא היה בידי מסמך הבעלות. החוקר קבע עמי לצאת יחד לשטח בימים הקרובים וסיכמתי עמו שאמסור לו את מסמך הבעלות כשניפגש.
נקבעה פגישה ביום שני, 12.3, ואני חיכיתי לשוטר שעות רבות במקום המפגש והוא לא הגיע. ביום שלישי, 13.3, טלפן אליי אחר הצהריים השוטר י"כ ורצה לדעת מה עם מסמך הבעלות. התלוננתי לפניו על שלא הגיע למפגש. הוא אמר לי שהוא חייב לקבל את מסמך הבעלות בתחנת המשטרה וכן שעלי להביא לו מסמך של מודד – דרישה לא רגילה. ביומיים האחרונים הייתי חולה ולא יכולתי להגיע למשטרה.