ירי והריגת כבשים וחמור

בבעלותי עדר עיזים וכבשים. יש לי כ-50 כבשים וכ-10 עיזים. עדר הצאן הוא מקור הפרנסה העיקרי שלי. אני רועה את הצאן פעמיים בכל יום: פעם בבוקר בשעה חמש, ופעם אחר הצהריים בשעה שלוש. בדרך כלל אני רועה את הצאן כשלוש-ארבע שעות. עכשיו, בתקופת הרמדאן, אני רועה כשעתיים-שלוש. אני רועה את הצאן פעם בצד הדרומי של הכפר, מתחת להתנחלות יצהר ופעם בצד המזרחי של הכפר – מתחת להתנחלות הר ברכה (באזור זה יש לי גם מטע שקדים שנשרף). בדרך כלל אני יוצא לרעות את הצאן ביחד עם שכני א"נ או עם גיסי שגם להם יש כבשים.

ביום חמישי ה-11.9.2008 יצאתי כהרגלי מדי יום לרעות את העיזים והכבשים. יצאתי עם א"נ אל הצד המזרחי של הכפר, מתחת להתנחלות הר ברכה. הגענו לשם בשעה שלוש, שלוש ורבע אחר הצהריים ורעינו את הצאן כרגיל. היינו מופתעים, כי שלא כהרגלם של המתנחלים, בשבועיים האחרונים לא הייתה שום תקרית, לא בצד של יצהר ולא בצד של הר ברכה.

לפנות ערב, בשעה 17:15-17:00 התחלנו לרדת במורד הגבעה בחזרה לכיוון הכפר, כדי להגיע הביתה בערך בשעה שש בערב, לזמן הפסקת הצום. אני לקחתי את החמורים, החמור שלי והחמור של א"נ היו קשורים זה לזה, והצאן היה מאחוריי. א"נ הלך בסוף אחרי העדר. א"נ התקרב אליי, כי רצינו להתפצל ושכל אחד ייקח את החמור שלו. תוך כדי שניסינו לפרום את הקשר שבין החמורים, כמה עיזים וכבשים החלו להתפזר. כאשר הסתובבתי כדי לאסוף אותם, ראיתי מתנחל עם רובה 16-M כורע על האדמה בתנוחת ירי ומכוון לעברנו. לידו עמד מתנחל נוסף שלא היה חמוש. הם היו במרחק של כ-15 מטר מאיתנו, מתחת לעץ. ראיתי אותם ממש מולי.

צעקתי לא"נ שייסוג לכיוון הכפר עם הצאן. הצאן התחיל לרוץ, ושני החמורים נשארו מאחור. א"נ חזר להביא את החמורים. מיד לאחר שראיתי את המתנחל, הוא ירה ירייה ראשונה באוויר. ואז ראיתי את המתנחל השני מתכופף, ואוסף את תרמיל הרובה הריק. כשהמתנחלים ראו שאנו חוזרים מערבה לכיוון הכפר, הם התחילו לרדוף אחרינו. הם התקרבו יותר ויותר. אנחנו המשכנו לרדת לכיוון הכפר, והם עמדו ליד טרסה מעלינו במרחק של כ-30 מטר מאיתנו. המתנחל ירה כדור נוסף שפגע בכבשה בבטן. באותו זמן א"נ ניסה להחזיר את החמורים. הוא היה מאחור, יותר קרוב למתנחלים. המתנחל ירה כדור נוסף ופגע בעוד כבשה. הכדור פגע בחזה של הכבשה וחלק מהבטן שלה נשפך החוצה. הכבשה הזו מתה מיד. המתנחל ירה כדור שלישי ופגע בבטן של כבשה נוספת. גם כבשה זו מתה מיד. הוא ירה כדור רביעי שפגע ברגל של כבשה, הרגל נשברה. הוא כיוון כל פעם באופן מיוחד כדי לפגוע בכבשים.

כשראיתי את הכבשים נופלות מתות על האדמה נעמדתי במקום. הייתי בהלם.

א"נ נאבק עם החמורים על מנת להחזיר אותם למטה. המתנחל ירה כדור נוסף ופגע בחמור שלי. החמור שלי יותר מבוגר מהחמור של א"נ. הכדור פגע לו בלב והחמור התמוטט ומת מיד. כשהמתנחלים ראו שהחמור מת, ושאנחנו התחלנו להתרחק, הם החלו לרוץ לעבר הרכס שמוביל להתנחלות הר ברכה. הם לא עלו ישר לכיוון הרכס, אלא עשו עיקוף. לקח להם כרבע שעה להגיע לראש הרכס. על הרכס עמד רכב פרטי מסוג סובארו בצבע כחול. לא היה איש בתוך הרכב. הם נכנסו לרכב ונסעו לכיוון הכביש.

הודענו על מה שקרה לקצין מהמת"ק הישראלי. באותו זמן הודעתי גם לגיסים שלי וגם לילדים שלי. הגיעו הרבה אנשים מהכפר. המת"ק הישראלי הגיע למקום בתוך פחות מרבע שעה. ליד ההתנחלות הר ברכה יש מגדל תצפית. מכיוון שלקח להם פחות מרבע שעה כדי להגיע, וכיוון שג'יפ המת"ק נסע באותו כביש שבו נסעו המתנחלים, אני סבור שיש סיכוי טוב שהם ראו אחד את השני על הכביש בדרך. הג'יפ הלבן של המת"ק הגיע, אך לא ירד אלינו, כי אין גישה לרכב. אנשי המת"ק מהג'יפ התקשרו אליי ושאלו על המקום שבו אני נמצא. אמרתי להם שאני למטה, ושאני רואה אותם. הוא וידא שאני זה שנמצא למטה, ואז הם ירדו אלינו ברגל. השעה הייתה כמעט שש בערב.

הגיעו כ-20 אנשים, חיילים ואנשי מת"ק. לא הכרתי את קצין המת"ק שהגיע, אני לא יודע מה שמו. הוא היה נמוך. אחד מהילדים שלי אמר לקצין המת"ק שהם בטח נתקלו בדרך בסובארו הכחולה ובה המתנחלים שירו על הצאן. אחד מאנשי המת"ק, לא הקצין, אמר שבסובארו הייתה רק אישה.

תוך כדי התחקור בעל פה, הגיעה גם המשטרה: שני שוטרים ושוטרת, שהיו מלווים בשלושה שוטרי מג"ב. הם תיחקרו אותי, אך לא לקחו עדות בכתב. אחד מקציני מג"ב וגם השוטרת צילמו את הכבשים ואת החמור המת. אפילו לקחו אותי אל העץ ששם עמד המתנחל, וצילמו אותי מדגים את התנוחה בה הוא כרע כשראיתי אותו. החיילים החלו לחפש את התרמילים הריקים. אמרתי להם שאין טעם לחפש את התרמילים, כי המתנחל השני אסף אותם. אחת מהכבשים, הראשונה שנפגעה, עדיין גססה. אחד מהחיילים הציע שנשחט אותה. שחטנו אותה, כי לא הייתה לנו ברירה.

השעה הייתה כבר תשע בערב. הפסדנו את זמן שבירת הצום, שהוא בסביבות שבע. חזרנו הבית והפסקנו את הצום. לאחר מכן התקשר מישהו שהבנתי שהוא מהמשטרה, כדי לשאול אותי על המקרה. הוא דיבר ערבית. אני לא יודע מי זה היה. הוא לקח עדות מלאה על כל פרטי המקרה וביקש שאגיע לתחנת המשטרה. אמרתי שאני מוכן להיפגש בכניסה לכפר. הוא אמר שהוא יחזור אליי, אך לא חזר אליי.

למחרת בבוקר, ביום שישי ה-12.9.08 בערך בשעה 9:30 התקשר שוטר אחר, ושאל אם אני מוכן להגיע למשטרה באריאל. אמרתי לו שאני צריך ללכת לתפילה של יום שישי. הוא אמר שהוא יחזור אליי. השוטר חזר אליי לאחר התפילה ואמר שבשבת הוא לא יהיה במשמרת, אבל שאגיע לתת עדות בחווארה. סיכמנו שניפגש בכיכר ליד המחסום בשבת בשעה עשר בבוקר. הוא נתן לי שני מספרי טלפון להתקשר אליהם במקרה והם יאחרו. בשבת, בערך בשבע וחצי או שמונה בבוקר, התקשר אותו שוטר ואמר לי שלא אלך לחווארה, ושאגיע ביום ראשון בעשר בבוקר לקצין במת"ק שאני מכיר. לא הלכתי ביום ראשון מכיוון שעל פי הניסיון שלי עם הקצין, או שהוא לא נמצא, או שאני יושב שעתיים וחצי בחוץ, ובסוף הוא לא רואה אותי. אני לא מוכן שהוא שוב יעשה את אותו הדבר ויטרטר אותי. לאחר מכן אף אחד לא יצר איתי קשר.

המתנחל שירה היה שחרחר, עם כיפה גדולה, פאות ארוכות וזקן. הוא לבש חולצה חומה שהגיעה עד מתחת לברכיים, בן 30-25. המתנחל השני לבש אותו לבוש: חולצה חומה, כיפה גדולה, ועם פאות וזקן. הוא היה בלונדיני, גם הזקן והפאות. נתתי גם למשטרה את תיאור המתנחלים. הם שאלו אותי אם אני יכול לזהות את המתנחלים ואמרתי שאני יכול לזהות אותם בוודאות.

בבעלותי חמש כבשים, ארבע עיזים וחמור. ביום חמישי 11.09.08 יצאתי עם אבו מורסי לרעות את הצאן. לפעמים אנו יוצאים יחד לרעות את הצאן. אני עובד ברמאללה, כך שלפעמים אחי או בן דודי יוצאים לרעות את הצאן. יצאנו בצהרים בסביבות שלוש, שלוש ורבע לכיוון האזור שמתחת להתנחלות הר ברכה. היינו באזור שממש מרוחק מההתנחלות עצמה. לא ציפינו שמתנחלים יגיעו לאזור זה, כי היינו רחוקים מהם. לאזור זה המתנחלים בדרך כלל לא מגיעים. בדרך כלל אנחנו זהירים.

בשעה חמש, חמש ורבע אחר הצהריים, כאשר התכוונו לאסוף את החמורים והצאן ולחזור לכפר, שמעתי את אבו מורסי צועק, שיש מתנחלים ושאני אאסוף את הצאן ואברח. אבו מורסי רק הספיק להזהיר אותי, וראיתי מתנחל עם 16-M כורע בתנוחת ירי ויורה כדור ראשון. אני הייתי קצת מאחור. הצאן עמדו מכווצים יחד, ולא ראיתי אם מישהו מהם נפגע מהכדור. לאחר הירייה הראשונה, אבו מורסי החל ללכת לפני הכבשים על מנת להוביל אותם חזרה לכפר. אני, עם סרט שחור שהיה לי, סימנתי לעדר שיתחיל לרוץ. ניסיתי לזרז אותם. העיזים החלו לרדת במהירות, אך החמורים שהיו קשורים אחד לשני האטו אותנו. אני נשארתי לידי החמורים וניסיתי להתיר אותם, אך לא הצלחתי. רוב העיזים והכבשים עקפו אותנו, וחלק יותר קטן של העדר נשאר מאחור יותר למעלה. תוך כדי שהצאן והחמורים החלו ללכת ואני איתם, ראיתי את שני המתנחלים עומדים מעלינו ליד הטרסה במרחק של כ-30 מטר מאיתנו. המתנחל כיוון את ה 16-M והחל לירות כדור כדור.

בפעמים הקודמות שהיו היתקלויות עם מתנחלים הם ירו באוויר, או ליד הרגליים שלנו כדי להפחיד אותנו, אבל הפעם הוא כיוון וצלף לעבר העדר. אמרתי לאבו מורסי, שאם המתנחל מכוון לעדר ויורה על מנת להרוג, ולא סתם רק על מנת להפחיד, הוא יכול גם לירות בנו.

עד שהמתנחל ירה בחמור אני לא שמתי לב אם וכמה כבשים נפגעו. ראיתי שהכבשים נפגעו רק אחרי שהעדר החל לרדת, והכבשים שנפגעו נשארו על האדמה. ראיתי שאחרי שהחמור צנח ומת, המתנחלים החלו לברוח לכיוון הרכס. הם עשו עיקוף גדול מאד ברגל. לא ראיתי מה קרה כשהם הגיעו לראש הרכס.

אני לא ראיתי את המתנחלים טוב מכיוון שהייתי עסוק עם החמורים, ועם הכבשים שנשארו מאחור. אבו מורסי ראה אותם יותר טוב ממני. הוא גם היה זה שראה אותם ראשון.

אבו מורסי התקשר למת"ק הישראלי ואז הגיעו אנשים מהמת"ק, מהמשטרה ומהצבא. אחרי שבאו השוטרים והמת"ק והצבא, אחד השוטרים אמר שאני צריך לבוא אתם לאריאל לתת עדות. אחר כך הם חזרו בהם ולקחו את השם ואת מספר הטלפון שלי, ואמרו שיצרו איתי קשר. מאז אף אחד לא יצר איתי קשר.