אני בעלי ושלושת ילדינו גרים בבית חדש חמישה חודשים. אני עקרת בית. אף פעם לא התרגשנו ממתנחלים או הצבא.
ביום חמישי 20.12.2019 בעלי הגיע הביתה ב-22:00, אחרי שקנה לנו ירקות. כולנו היינו ערים, חיכינו עד שהגיע להכין ארוחה. עשינו ארוחת ערב, אכלנו והילדים הלכו לישון. בשעה 24:00 הבת שלי, תינוקת, התעוררה ושוב נרדמה. בין 1:00 ל-1:30 היא שוב התעוררה וקמתי כדי להניק אותה. שמעתי כלבים, ואנשים מסתובבים בחוץ, הולכים ברגל, ליד החלון. פחדתי.
אז שמעתי מישהו משחק עם הידית של הדלת המזרחית ודחיפה, כאילו לפתוח אותה. שמעתי גם רעש של התזה ובנוסף זימזום מתמשך מלמעלה ולא כמו מטרקטורון או מקדחה אבל יותר חלש. פחדתי מאוד, רעדתי מפחד והלכתי לחדר לכסות את הילדים שלא ישמעו. היססתי, ואז ראיתי אש בחוץ. הערתי את בעלי ואמרתי שיש אש בחוץ.
התקשרתי לאחיין של בעלי וסיפרתי לו מה שקורה וגם לאבא שלי שגר בכפר ליד. ניסיתי להתקשר עוד אבל פשוט לא הצלחתי מרוב פאניקה. הלכתי אחרי בעלי לכיוון הדלת. יצאנו החוצה והוא התחיל לצרוח כדי להעיר שכנים. נכנסתי לבית למלא דלי מים ושפכתי על הבעירה, אולם האש רק עלתה.
אני לא זוכרת בדיוק אבל הגיע שכן שלקח אותנו לבית קרוב, מתחת לביתנו בצד הדרומי. אחרי שבאה הכבאית חזרנו לבית וגילינו סיסמה צבועה על המרפסת שלנו, בעברית.
עכשיו אני חיה בפחד על הילדים שלנו מהאפשרות שיחזרו וישרפו את הבית. הילדים מדברים על האירוע ומפחדים מהמתנחלים וממה שהם יעשו לנו. מיום שישי ועד היום אנחנו לא ישנים בלילה.
ביתי נמצא בצד דרום מזרח של הכפר. בבית חיים אני, אישתי ושלושת ילדינו, הבכור בן ארבע והקטנה בת שנה. אנחנו נמצאים כחצי ק"מ מהמאחז חוות גלעד בקו אווירי, אבל עד עכשיו לא סבלנו מהמתנחלים. אף פעם לא נכנסו חיילים לבית, ובכלל, לא היה לנו מגע איתם. המכונית שלי היא סקודה 2002 בצבע כסף ואיתה אני עובד בהסעות, בתוך הכפר ועד פונדוק. זו העבודה שלי היחידה.
ביום חמישי, 19.12.2019 חזרתי הביתה ב-21:00 וחניתי בכניסה לבית. אישתי והילדים המתינו לי, נכנסתי, אכלנו והלכתי לישון ב-23:00. אישתי התעוררה ב-1:30 להניק את הילדה. היא העירה אותי ב-2:00 כששמעה רעשים. פתחתי את דלת הכניסה וראיתי את האש. ניסינו לכבות עם עשרה דליי מים וגם עם צינור אבל זה לא עזר. אחרי כחמש דקות המכונית נשרפה. הכבאית הגיעה מהר מכפר חג'ה וכיבתה מה שנשאר.
לאחיין שלי, שגר לא רחוק מאיתנו, יש מכונית וולקסוגן פולו שלא נוסעת, היא לפירוק חלקים. גם היא נשרפה. כשכיבינו את כל האש ראינו כתובת בעברית צבועה על המרפסת: "שקט יענה בשקט, ד"ש מקומי אורי".
ב-8:30 בבוקר הגיעו חמישה ג'יפים של הצבא, וגם של המשטרה ושל המת"ק הישראלי. שוטר עם מתרגם גבו עדות ממני ומאישתי. הם עזבו ב-10:30. לא קיבלתי מהם מסמך. המכונית עלתה 50,000 ש"ח. יש גם נזק של האש על קיר הבית ומנורה שרופה על התקרה של המרפסת. מיום האירוע אנחנו חיים בפחד. אני לא ישן בלילה, שלא יקרה לנו מה שקרה בכפר דומא.