יש לי כ-12 דונם אדמה שבה אני מגדל בעיקר חיטה ושעורה. האדמה נמצאת מערבית למאחז שדה בועז שהוקם בצמוד לאדמותינו על ידי מתנחל שאני חושב ששמו ח' בסוף 2001. בפברואר 2004 נטעתי עצי זית בחצי משטח האדמה בעזרת ילדיי. את עצי הזית נטעתי על אף שאני ואחרים מודעים להתנכלויותיו של אותו המתנחל. מאחר שהייתי מודע לאפשרות שהוא עלול לעקור אותם, בדקתי בכל יום את השטח והעצים. בסביבות אמצע פברואר 2004, הלכנו אני ובני משפחתי שוב לבדוק את המטע וגילינו שכל 200-150 שתילי הזיתים שנטענו נעקרו ונלקחו מהשטח. בזמן ההוא לא הגשתי תלונה.
לא השלמתי עם הגניבה והחלטתי לחרוש את האדמה ולעבדה. לקחתי את הפרד והמחרשה ונסעתי לחלקה לחרוש אותה. אני זוכר שהיה יום שבת. אשתי ובני הלכו איתי. בסביבות השעה 12:00 בצהריים הגיעה קבוצה של מתנחלים. כ-20 איש מהמאחז של ח'. כולם גברים צעירים בגיל 25-20. לא נראו דתיים, לא חבשו כיפות. אחד מהם ניגש אלינו. הוא היה בחור שחום, גבוה ובלי זקן. הוא שאל אותי בערבית מה אני עושה פה. עניתי לו שאני חורש את אדמתי ואז הוא אמר שאסור לי. שאלתי אותו למה אסור לי והוא ענה שאני צריך אישור. עניתי לו שזו האדמה שלי ואני לא זקוק לאישור לעבד את אדמתי. הוא דיבר אתי בערבית מצוינת. הייתה לו מצלמה והוא צילם אותי. אחר כך אמר ש"אתה חייב לצאת מכאן מיד אחרת אצטרך להשתמש בכוח". מאחר שהם היו רבים לא היה טעם להתעקש והחלטתי לעזוב את השטח יחד עם אשתי והבן.
בשטח האדמה יש לי מבנה שנבנה על ידי משפחתי עוד בזמן התורכים. זה מבנה חקלאי שמשמש אותנו למנוחה וגם לשמירה על הכלים החקלאיים. המתנחלים שמו על דלת המבנה שער ונעלו אותו. עד היום הם מונעים מאתנו להיכנס למבנה הנמצא על האדמה שלי. המתנחלים גם מסתובבים הרבה עם כלבים. ראיתי כ-17 כלבים, וכשהם רואים אחד מאנשי הכפר הם משסים את הכלבים בנו.
בחודש מרץ 2005 נפגשנו כל תושבי אל-ח'דר שנפגעים מהמאחזים הסמוכים להתנחלות נווה דניאל עם קצין מהמת"ק הפלסטיני, שהציע לנו להגיש תלונות במשטרה הישראלית. ב-31 במרץ 2005 הלכתי עם קבוצת אנשים להגיש תלונה במשטרה בכפר עציון במרחב חברון. אין בידי אישור על הגשת התלונה.
לאחר הגשת התלונה התקשרו אלי מהמשטרה והזמינו אותי וגם את האחרים שהתלוננו למשטרה, הכניסו אותנו אחד אחד למשטרה והסבירו לנו שאסור לנו ללכת לאדמות ולעבד אותן עד שתסתיים הבדיקה המשטרתית בנושא. הסיפור הזה חזר על עצמו שלוש פעמים בפרקי זמן של חודש-חודשיים. פרט לזימונים אלה לא שמענו מהמשטרה עד היום הזה.
מאותו היום, למיטב זכרוני ה-15 בפברואר 2004, לא הלכתי לעבד את האדמה שלי, כי אינני רוצה להשפיל את עצמי ואני חושש מהמתנחל, מחבריו ומהכלבים.