השבט שלי מתגורר באום אל ח'ייר. אנחנו מתגוררים באוהלים ובפחונים. המינהל האזרחי מנסה כל הזמן לגרש אותנו מהשטח בטענה שאנחנו מתגוררים על אדמות מדינה, למרות שהתושבים, שבמקור הם פליטי 1948, קנו את האדמות בסוף שנות החמישים – תחילת שנות השישים מאנשי יטא. בתחילת שנות השמונים הוקמה בצמד לנו ההתנחלות כרמל על חלק מאדמות אום אל-ח'ייר. בסוף 2008 ההתנחלות התרחבה בצד הדרומי ובשנת 2009 המתנחלים מכרמל, בהסכמת המינהל האזרחי, פרצו כביש מהצד הדרומי לכיוון מזרח על אדמות בבעלות פלסטינית. המינהל האזרחי טוען כי מדובר באדמות מדינה. הפלסטינים פנו לעו"ד פרטי שמטפל בנושא של התרחבות ההתנחלות.
אנחנו סובלים כמעט מדי שבוע מבעיות ומאלימות פיזית מצד המתנחלים, שמנסים למנוע מאיתנו גישה לאדמותינו המעובדות, לשטחי מרעה ולמים. מתנחלים, בייחוד מהשכונה החדשה, מגרשים פעמים רבות את הרועים מהשדות, יורים באוויר ונעזרים בצבא ובמשטרה להטלת פחד. מאז עבודות המתנחלים בסלילת הכביש וההתנגדות העממית של הפלסטינים עברו המתנחלים לשלב חדש, שבו הם מנסים לחבל בגידולים ובאדמות המעובדות, במיוחד באדמות המסומנות כאדמות מדינה. ברשותי וברשות בני משפחתי חלקת אדמה של 67 דונם הרשומה על שם אבי, ואינה מוגדרת כאדמת מדינה. החלקה נמצאת במרחק של 200 מ' דרומית-מזרחית לביתי, במרחק של כ- 250 מ' מזרחית להתנחלות. החלקה משמשת אותנו למרעה ולגידולים עונתיים, ועכשיו גדלים בה עגבניות, במיה, פלפל, חצילים וירקות אחרים.
ב-28.7.2010 בשעה 15:30 הייתי בביתי. לפתע שמעתי מתושבים בכפר שבולדוזר מתחיל לעבוד בסלילת כביש בצמוד לחלקה שלי, מחוץ לשטח שבו אני מגדל את הגידולים. אנחנו טוענים שהאדמה שלנו, אבל המינהל האזרחי מתעקש שזו אדמת מדינה. כשתושבי הכפר ראו שהבולדוזר החל בעבודה הדבר עורר מהומה, ורוב אנשי הכפר יצאו לכיוון המקום שבו הבולדוזר עבד כדי לגרשו מהשטח. השיטה של המתנחלים היא לשלוח תחילה בולדוזר או טרקטור, בדרך כלל של פלסטינים מהאזור, ללא נוכחות מתנחלים. כשאנשי הכפר התקרבו לאזור נהג הבולדוזר נבהל ונמלט עם הבולדוזר. אנשי הכפר מודעים לכך שבאזור אסור למתנחלים לסלול כביש, גם באדמות מדינה. דבר האיסור נודע לנו באירוע קודם שהתרחש לפני מספר חודשים, שבו המתנחלים ניסו להתחיל לעבוד ואנחנו התנגדנו, וקציני המינהל האזרחי שהגיעו למקום הפסיקו את העבודות והסבירו לנו שלמתנחלים ולנו אסור לבצע עבודות בשטח.
באותו יום, 28.7.2010, לפני שתושבי הכפר התגודדו מסביב לבולדוזר, הוא הספיק לסלול דרך של 50 מטר. אנחנו סגרנו את הדרך שנסללה עם אבנים גדולות. בשלב מסוים הופיע במקום מזכיר ההתנחלות כרמל, מתנחל בשם ק', שצילם אותנו חוסמים את הכביש. הוא שאל אותנו למעשינו, וענינו לו שאנחנו מחזירים את המצב לקדמותו מכיוון שאסור למתנחלים לסלול את הכביש. כנראה שק' הזמין את הצבא, כיוון שלמקום הגיעו ארבעה ג'יפים ורבש"ץ ההתנחלות ש'.
בתחילה ניגש אלינו קצין דובר ערבית ושאל אותנו למעשינו. הסברנו לו שאנחנו נמצאים שם מכיוון שהמתנחלים רוצים לפתוח כביש במקום אסור, וכי לא ראינו אנשים, לא היה לנו כל מגע עם מישהו מהמתנחלים (הקצין חשב שזרקנו אבנים), והבולדוזר שעבד במקום עזב. הקצין הבין ואמר שאין בעיה, ועזב את המקום.
אחרי כחצי שעה, בסביבות 17:00-16:30 הופיע שוב הרבש"ץ ש' יחד עם שני חיילים, ופנה אלי, אל אחי ס' וקרובי משפחה אחרים שהיו בשטח. הרבש"ץ רצה שאחי ס' יסביר לחיילים מה קרה. ס' עמד על כך שהוא ידבר ערבית, והרבש"ץ דרש ממנו לדבר עברית. התפתח על כך ויכוח, כנראה כדי להרשים את החיילים. בשלב מסוים הרבש"ץ עזב. החיילים ביקשו משלושת הגברים ומהנשים שהיו שם לשבת, ומהגברים ביקשו תעודות זהות. החיילים בדקו את התעודות במכשיר הקשר. אנחנו אמרנו לחיילים כל הזמן שאיננו דוברי עברית, ושיביאו מישהו שדובר ערבית. בשלב מסוים דיבר איתנו בטלפון חייל דובר ערבית, שהסביר לנו שזה שטח צבאי סגור ואסור לנו להימצא בשטח, למרות שכבר היינו בין בתי הכפר, ולא בשטח. הוא הבטיח לבוא למחרת לשטח, אבל הוא לא בא. החיילים הביעו תקווה שלא נחזור לשטח שהוכרז כשטח צבאי סגור, החזירו לנו את תעודות הזהות ועזבו. חזרנו לבתינו, ובערב ישנתי מחוץ לבית.
בערך בשעה 23:00 התעוררתי לנביחות כלב. הבית היה חשוך. הבנתי שמשהו קורה. נכנסתי הביתה לנעול נעליים והדלקתי את האור כדי שיראו שאנשים התעוררו. יצאתי מהבית כי הבנתי שמשהו קורה בחלקה שלי. רצתי לכיוון החלקה, ומיד כשהתחלתי לרוץ ראיתי שלוש דמויות שיוצאות מהחלקה לכיוון ההתנחלות כרמל. לא היה בכוונתי לרדוף אחריהם כי פחדתי שיש להם נשק, אבל רציתי לראות לאן הם הולכים. ראיתי שהם פנו לכיוון השכונה החדשה שנבנתה בצד הדרומי של ההתנחלות, ונעלמו בין הבתים. לא הבחנתי לאיזה בית הם נכנסו. זה מחזק אצלי את ההרגשה ששלוש הדמויות היו מתנחלים מהתנחלות כרמל. חשדתי שהם באו לחבל בחלקה המעובדת, אבל מכיוון שהיה חשוך התכוונתי לחזור בבוקר כדי לראות אם נגרם נזק. חזרתי לישון ולקראת 05:00 בבוקר, 29.7.2010, הלכתי לחלקה.
ראיתי שהמתנחלים חיבלו בכמחצית מהגידולים, פגעו במערכת ההשקיה, עקרו כ-300 שתילים בני חודשיים ושברו שני עצי שקד. לקראת שש התקשרתי למשטרה, והבטיחו לשלוח ניידת. לקראת שש וחצי הגיעה ניידת עם שני שוטרים ושוטרת. השוטרים נכנסו איתי לכפר והשוטרת נשארה ברכב. השוטרים החלו לרדת אתי לשטח המעובד שבו נגרם הנזק, אבל לאחר שירדו חלק מהדרך אמרו שהם ראו מה קרה, לא צילמו ולא רצו להמשיך. השוטרים אמרו לי להגיש תלונה במשטרת קריית ארבע. אחר הצהריים באותו יום הצלחתי להתפנות וללכת למשטרת קריית ארבע. חיכיתי כחצי שעה מחוץ לתחנה. שוטר הכניס אותי, וחיכיתי שעתיים לחוקר שיתפנה. לדברי השוטרים בתחנה היה עלי להמתין לחוקר דובר ערבית. בחמש וחצי הגיע חוקר דובר ערבית, מסרתי עדות והגשתי תלונה.