אבראהים סלאח, בן 52, פרעתא בבעלותי חלקת אדמה בת 25 דונם, באדמות כפר פרעתא. החלקה נמצאת 300-200 מטר דרומית-מערבית למאחז חוות גלעד. בחלקה נטועים כ-170 עצי זית. בשנים האחרונות אסור לנו להגיע לאדמותינו למסיק, אלא לאחר תיאום עם המת"ק, הדואג לליווי צבאי למוסקים, מפחד המתנחלים.
בחודש נובמבר 2004, תיאמנו, אני ובעלי אדמות נוספים, עם המת"ק הישראלי בקדומים את יציאתנו לשטח. בנוסף, תיאמנו גם עם הרב אריק אשרמן, מ"רבנים לזכויות אדם", שידאג לבואה של קבוצת ישראלים, להגנה מהמתנחלים.
ב-8.11.2004, בשעה שמונה בבוקר, היו בשטח כ-50 פלסטינים מהכפר וכן מספר ישראלים, שני ג'יפים צבאיים, שתי ניידות משטרה וג'יפ של המת"ק.
התחלנו למסוק את העצים בחלקה שלי. אחרי כמחצית השעה, הגיעו למקום ארבעה מתנחלים, ביניהם א"ז (שמו נודע לי מאוחר יותר, כששמעתי שקוראים לו). המתנחלים הורו לנו להסתלק, בטענה שהם בעלי השטח. פנינו לחיילים במקום שיגנו עלינו, כי יש לנו קושאן על החלקה: האדמה שלנו והעצים שלנו.
החיילים התייחסו לאירוע כמקרה של "סכסוך אדמות", אותו צריך לברר במשטרת קדומים. כלומר, שאנחנו הפלסטינים חייבים להוכיח בעלות על האדמות. ובינתיים, הורו לנו להפסיק את העבודה בשטח.
יחד עם בעל אדמה אחר, נסעתי ברכב של אריק אשרמן למשטרת קדומים. כל האחרים נשארו בשטח. בשעה 09:00 הגענו למשטרת קדומים והצגנו את הקושאנים שלנו. דקות ספורות אחרינו הגיע המתנחל א"ז לתחנה. אני משער שלא היה בידו אישור בעלות על הקרקע…
עד לשעה 15:00 עסקו במשטרה בבירור "סכסוך האדמות", כשאנחנו מחכים בתחנה והאנשים מחכים בשטח, מושבתים מעבודה. בשעה שלוש הגיע פקס מהמת"ק בבית-אל, שאישר את בעלותנו על האדמות. אז ניתן אישור להמשיך במסיק.
מיד הודענו על כך לאנשים בשטח. אריק ואני חזרנו, והמשכנו לעבוד עוד כשעה וחצי. בשעה 16:30 חזרנו הביתה עם הזיתים שהספקנו למסוק. גם האחרים שהיו בשטח עזבו את המקום.
למחרת, 9.11.2004, הגיעו לכפר אנשי תעאיוש וישראלים נוספים. בצומת הכפר פגשנו את הצבא והמשטרה ויחד איתם הגענו לשטח בשעה 07:00. מצאנו עצי-זית שרופים, עצים שענפיהם נכרתו ואחרים שגזעיהם נגדעו.
למעלה מ-100 עצים נפגעו בדרגות שונות רק בחלקה שלי. כמעט כל הזיתים שלא הספקנו למסוק ביום הקודם נגנבו. על הקרקע היו מפוזרים ברזלים ומקלות. ראינו עקבות צמיגי-טרקטורים וג'יפים. מצאנו גם תעודת זהות, ששייכת למתנחל מחומש.
ההרס היה גדול. גם כמות הזיתים שנבזזו – גדולה. אני לא יכול להעריך את הנזק במדויק, אך לא רק חלקת הזיתים שלי נפגעה, אלא גם כמות גדולה של זיתים של שכנים שלי נבזזה. כדי להספיק ולבצע כל זאת במהלך לילה אחד, היה, להערכתי, צורך במספר גדול של אנשים.
המשטרה הזמינה חוקרים ממשטרת אריאל, שצילמו את הנזקים בשטח. אותי, לקחו השוטרים למשטרת קדומים, שם הגשתי תלונה.
כעבור יומיים, כשעבדנו בשטח, מלווים בצבא ומשטרה, ראינו מתנחל גונב זיתים בחלקה סמוכה. הודענו לשוטרים במקום, והם תפסו אותו ולקחו אותו, עם הזיתים שגנב, לתחנת המשטרה.
ב-25.11.04, הודיעו מהמשטרה, שאסור לנו לרדת לשטח, כיוון שאין להם אפשרות לתת ליווי. באותו יום התקשר אלי פעיל שלום וסיפר לי, כי עבר באזור האדמות שלנו וראה מתנחלים גונבים זיתים מהחלקות. גם פעיל השלום וגם אני התקשרנו להודיע על-כך למשטרת קדומים, ואחר כך גם הגעתי לתחנת המשטרה. משטרת קדומים והמת"ק במקום, דווחו על המתרחש למשטרת אריאל, ששלחה שוטרים לשטח. השוטרים תפסו שני מתנחלים שגנבו זיתים והביאו אותם, על שללם, לתחנת המשטרה.
החלטת רשויות אכיפת החוק בסיום החקירה
ב-12.6.2007, למעלה משנתיים וחצי לאחר האירוע, פרקליטות המדינה דחתה את הערר בשל טענות אליבי של החשודים (שלא נבדקו על ידי המשטרה). הפרקליטות אף הציעה לקורבן העבירה "למצות את טענותיו נגד הנילונים במסגרת הליך אזרחי".