תקיפת חקלאים באבנים, קללות ואיומים

אני ראש מועצת הכפר דיר אל-חטב. הכפר נמצא חמישה קילומטר מזרחית לעיר שכם וגרים בו כ-2,400 נפשות. 800 מטר צפונית-מזרחית לכפר נמצאת ההתנחלות אלון מורה.

השטח הכללי של אדמות הכפר הוא 11,000 דונם, מתוכם 7,655 דונם שאין לנו גישה אליהם בכלל בגלל ההתנחלות, ועל 1,500 דונם ההתנחלות עצמה נבנתה. לאדמות שבתוך ההתנחלות הצבא אוסר עלינו להגיע. בנוסף, אנו מפחדים מאד להגיע לאדמות שסביב ההתנחלות בגלל התנכלות המתנחלים. ל-1,000 דונם אדמות מותר לנו להיכנס בתנאים מוגדרים ובתיאום מראש עם הצבא. כלומר, נשאר לנו בפועל רק 1,000 דונם שאנחנו יכולים להשתמש בהם בצורה נורמלית. זה דבר לא יאומן. יש לנו כל כך הרבה אדמות, אלפי דונמים, ולא יכולים להגיע אליהן.

המצב הזה פגע בהרבה מאד משפחות שפרנסתן היא מחקלאות. אנחנו אוכלוסייה חקלאית ופעם היינו עובדים רק בחקלאות. אבל בגלל בעיות הגישה לאדמות ובגלל שכמעט לא נשארה לנו אדמה, שינינו את שגרת חיינו.

הבעיות החלו עם תחילת האינתיפאדה השנייה ומאז החמירו מאד. משנת 2001 המתנחלים לא מחמיצים הזדמנות לפגוע בנו. הם תוקפים אותנו באדמות, מגרשים אותנו, זורקים אבנים, ומשתמשים אפילו בנשקם על מנת להפחיד אותנו. הרבה מאד חקלאים הפסיקו ללכת לאדמות סביב ההתנחלות כי הם מפחדים. העניין מאד מסוכן. היו הרבה מאד מקרים שבהם חקלאים ניסו להגיע לאדמות שלהם והותקפו ואפילו נפצעו או נהרגו. נזק גדול מאד נגרם לאדמות בגלל אי יכולתנו לטפל בהן כמו שצריך בכל עונות השנה.

אי אפשר לתאר את הסבל שלנו כתוצאה ממעשים של המתנחלים. אבל הבעיה היותר חמורה היא שהחיילים ברוב ההתקפות עוזרים למתנחלים לתקוף אותנו, רואים אותם תוקפים, או כורתים עצים, או שורפים לנו רכוש ולא מתערבים. זה קרה הרבה מאד פעמים.

אני בעצמי יש לי 40 דונם, שנטועים בעצי זית, ולמשפחתי יש עוד 300 דונם. לפני שנת 2001 היה לנו יותר מ-5,000 עצי זית. היום אני לא יכול לדעת כמה נשארו לי כי אני לא יכול ללכת לשם לראות, כיוון שאלו אדמות בתוך ההתנחלות. ניסיתי הרבה פעמים אבל לא הצלחתי. ניסיתי גם לתאם עם הצבא ולא קיבלתי היתר. בשנים האחרונות המתנחלים שרפו מאות עצי זית, חלק לי וחלק לחקלאים אחרים בכפר. אנחנו לא יכולים לגשת לאדמות אך יכולים לראות את העשן העולה מדי פעם מהשטחים שלנו ובנוסף לכך המת"ק הפלסטיני מדווח לנו. היו גם כריתות ועקירות של מאות עצים. המתנחלים באלון מורה מאד אלימים.

ביום 17.3.2010, הצלחנו לתאם עם המת"ק ועם הצבא על מנת להגיע לאדמות סביב ההתנחלות אלון מורה. יצאתי אני ועוד 9 חקלאים לשטח. הגענו לשם בשעה שמונה בבוקר והתחלנו לעבוד באדמה. הכוונה הייתה לחרוש את האדמות כי עכשיו זו עונת החריש.

היו שם קצין מהמת"ק וחיילת, לא היו עוד כוחות. בסביבות השעה 10:30 הגיעו ארבע מתנחלות לאדמות שלנו. הן התקרבו לקצין המת"ק והתחילו לדבר איתו. אני הבנתי שהן מוחות על זה שאנחנו עובדים באדמות והן ביקשו מהקצין לגרש אותנו מאזור. אחרי כמה דקות הגיעו עוד שני מתנחלים וגם הם התחילו לדבר עם הקצין ועם החיילת, והתחילו לקלל אותנו ולאיים, ודרשו מאיתנו לצאת מהאדמות. אנחנו המשכנו לעבוד.

אחרי כמה דקות הגיע עוד מתנחל, חרדי ככל הנראה, עם לבוש כזה של חרדים. הוא נראה בגיל 30, עם זקן, ג'ינג'י, גבוה, שמן, הוא מייד הגיע אלינו והתחיל לקלל ולאיים, ודחף אותי על הרצפה, ואמר שאם לא נצא, העניין יסתבך ולא נצא בשלום. הקצין, ניסה להרגיע את המתנחל אבל זה לא עזר. אחרי שהמתנחל החריף את דבריו, הקצין איים שיזעיק את המשטרה אם הוא לא יפסיק, ואז המתנחל הזה עזב, והלך לכיוון ההתנחלות.

לאחר חמש דקות בערך, הגיעו עוד שני מתנחלים צעירים. הם קיללו אותנו, איימו וזרקו אבנים עלינו. לאחר 10 דקות הגיע עוד ג'יפ של הצבא, היו בו שלושה חיילים כאשר בזמן הזה המתנחלים זורקים אבנים עלינו. אני נפצעתי ברגל מפגיעת אבן, וגם חלק מהחקלאים האחרים מאבנים.

החיילים ניסו להרחיק את המתנחלים אבל ללא הצלחה, לאחר שעה בערך הגיעה ניידת משטרה. השוטרים דיברו עם הקצין שהיה במקום וגבו ממנו עדות. בעקבות כך השוטרים עצרו אחד מהמתנחלים ולקחו אותו לתחנת המשטרה. השוטרים ביקשו ממני להגיע לתחנה להגיש תלונה. באותו יום בשעה שתיים בערך הגעתי למשטרת אריאל, שם הגשתי את התלונה, וראיתי את המתנחל העצור, שהיה אחד התוקפים האלימים ביותר מבין הקבוצה שהשתתפה בהתקפה.

לצערי לא הצלחנו להמשיך את העבודות בשטח למרות שחיכינו זמן רב עד שהצלחנו לתאם הגעתנו לשם, כי המתנחלים תקפו אותנו באבנים, והיה בלגן גדול. וכאשר הצבא והמשטרה הגיעו, הודיעו לנו מהמת"ק שצריך לסיים את העבודה כי המצב בשטח מתחמם.

אני תושב הכפר דיר אל-חטב, חקלאי במקצועי. רוב האדמות של הכפר נמצאות בצד הצפוני-מזרחי של הכפר, שם נמצאת כיום ההתנחלות אלון מורה. לי ולבני משפחתי יש 600 דונם באזור הזה.  האדמות נטועות בעצי זית. שם האזור "חלת אסמעיל". אנחנו סובלים מאד מההתנכלויות המתמשכות של מתנחלים, במשך שנים רבות. המתנחלים שרפו לנו מאות דונמים, עקרו מאות עצים והשתלטו על אדמות רבות באזור הזה, והכול בגיבוי של הצבא.

בשנת 1997 מתנחלים שרפו לנו 300 דונם ובשנת 2007 מתנחלים שרפו לנו יותר מ-70 דונם. לרוב האדמות שלי ושל משפחתי איננו יכולים להגיע בכלל, לכן קשה לדעת מה מצב האדמות. מותר לנו להגיע לחלק מהאדמות רק בתיאום עם הצבא ועם המת"ק, והתיאום בדרך כלל קשה מאד, ואם כבר נעשה תיאום הוא מוגבל לתקופה מאד קצרה. הצבא לא מאפשר לנו להגיע בלי תיאום ומגרשים אותנו בכוח, מתנחלים תוקפים אותנו באדמות בכל פעם שאנחנו נמצאים שם אפילו עם תיאום.

העניין הזה גרם נזק גדול מאד לאדמות ולעצים, שאינם מטופלים כמו שצריך וגרם למצוקה כלכלית קשה מאד לחלק גדול מאד מתושבי הכפר, שהחקלאות בשבילם היא מקור פרנסה.

יש לי קרוב ל-50 דונם בתוך הגדר של אלון מורה שכבר שנים רבות אני לא יכול להיכנס לשם. הרבה מאד אדמות נמצאות סביב ההתנחלות ואין לנו דרך להגיע לשם כי זה מסוכן מאד. היו מקרים שהמתנחלים ירו לעבר חקלאים שניסו להגיע לאדמות שלהם. האנשים לא הגישו תלונות כי לא חשבו שזה יועיל. הצבא עומד ולא עושה כלום או אפילו היו מקרים שהצבא גם הוא משתתף בהתקפות. בעונת המסיק האחרונה, על אף שהיה תיאום עם הצבא, הגיעו מתנחלים ותקפו אותנו, ולא נתנו לנו למסוק, והחיילים השתתפו בהתקפה: הם זרקו עלינו אבנים ביחד עם המתנחלים ובנוסף הרביצו לנו וגירשו אותנו מהשטח.

ביום 17.3.2010, הצלחנו להגיע לאדמות לאחר תקופה ארוכה מאד של ניסיונות לתאם עם המת"ק את הגעתנו לאזור. יצאתי אני וראש המועצה ועוד 7 חקלאים מהכפר על מנת לחרוש את האדמות, למרות שיום אחד לא מספיק בכלל.

הגענו לאדמות בשעה שמונה בבוקר בערך והתחלנו לעבוד. היה בשטח קצין מהמת"ק הישראלי, והייתה איתו חיילת. לי יש חלקה קרובה מאד לכביש העוקף שמוביל להתנחלות אלון מורה. הלכתי לשם על מנת להתחיל לחרוש. הגיע אלי הקצין וביקש ממני לעזוב את החלקה הזו, שהיא בת שישה דונם, כי לטענתו אין לגביה תיאום. הוא ביקש ממני לעבוד בחלקה אחרת. אז הלכתי לחלקה אחרת על יד המעיין.

בשעה 10:30 בערך ראיתי ארבע מתנחלות שבאות לכיוון שלנו. הן התחילו לצעוק עלינו שנצא מהאדמות. הן ניגשו לקצין והתחילו לדבר איתו, ביקשו ממנו שיגרש אותנו משם. אני המשכתי לעבוד. לאחר 10 דקות בערך הגיע מתנחל אחר שנראה חרדי והתחיל לקלל אותנו ולאיים. הוא דרש שנצא מייד מהאדמות, אחרת על פי דבריו לא נצא בשלום. הקצין ניסה להרחיק אותו אבל לא הצליח. המתנחל דחף אותי וניסה להפיל אותי על האדמה. אז הקצין התערב ואיים להזעיק את המשטרה אם לא יפסיק, המתנחל עזב את האדמה לכיוון ההתנחלות.

עברו כמה דקות ואז הגיעו עוד שלושה מתנחלים, מייד התחילו לזרוק אבנים, ולאיים עלינו, הם קיללו אותנו במילים בוטות מאד. הם קיללו בערבית ובעברית והיו מאד אלימים מילולית ופיזית. אני נפגעתי ביד מאבן. ככל הנראה הקצין הזעיק עוד חיילים ולאחר כמה דקות הגיע ג'יפ שבו שלושה חיילים. המתנחלים המשיכו לזרוק אבנים. אנחנו, כל החקלאים שהיו שם, ניסינו להימלט אבל הם רדפו אחרינו.

התרחקנו, אבל נשארנו בשטח ולאחר שעה בערך הגיעה ניידת משטרה. הם לקחו עדות מהחיילים ומהקצין, ולקחו גם עדות מאתנו. הם עצרו את אחד המתנחלים ולקחו אותו, וביקשו מאתנו להגיש תלונות במשטרת אריאל. אני למחרת הלכתי והגשתי תלונה במשטרת אריאל, החוקר הראה לי תמונות של מתנחלים ואני זיהיתי אחד מהתוקפים.