אני תושבת הכפר פרעתא. בעלי עובד מזה 30 שנה בישראל. יש לו אישור כניסה ואישור עבודה והוא עובד אצל אנשים שונים בשיפוצים, כעצמאי.
בבעלותנו שתי חלקות קרקע בצד המזרחי של הכפר. את החלקות ירש בעלי מאביו. הן נמצאות בצד המערבי של המאחז חוות גלעד. חלקה אחת בשטח של 30 דונם, שם החלקה א-סאטח ויש בה יותר ממאתיים עצי זית בני יותר מ-60 שנה. החלקה השנייה נמצאת בוואדי, שטחה הוא כ-45 דונם ויש שם כ-250 עצי זית. אני ובעלי נטענו את העצים בחלקה הזאת לפני 30 שנה.
החלקות קרובות לחוות גלעד ונדרש תיאום [עם הצבא] כדי להגיע אליהן. לפני שהקימו את מאחז חוות גלעד [ב-2002] היינו מגיעים לשטחים שלנו באופן חופשי ומטפלים בעצים, לפעמים גם יותר מפעם אחת ביום. אז הצלחנו להפיק כ-320 ליטר שמן בשנה מהחלקה של 30 דונם. גם זרענו חיטה בין העצים וגם בצל. מאז הוקם המאחז מתנחלים התחילו לפגוע בעצים. בשנה הראשונה עקרו 80 עצים. ובפעם אחרת שרפו עצים. מאז הם גונבים זיתים מהעצים.
בשנים האחרונות המינהל האזרחי מאשר לנו שלושה-ארבעה ימי עבודה בחלקות בשנה. חריש יום אחד ומסיק שלושה ימים. זה לא מספיק. לפני שנתיים בזמן המסיק, אחרי תיאום, באו מתנחלים ותקפו אותנו בזמן העבודה. הבן שלי ב' נפצע בראש מזריקת אבן ואושפז לשלושה ימים. וגם השכן מהחלקה הסמוכה נפצע ואושפז בבית חולים. בעבר היה לנו עדר של כ-20 כבשים. הבן שלנו מ' היה יוצא לרעות את הכבשים בצד המזרחי של הכפר. מתנחלים תקפו את העדר והרגו את הזכר. מאז מכרנו את הכבשים.
שלשום בלילה, 5 במרס 2017, המועצה המקומית הודיעה ברמקול של המסגד שיש תיאום עם המינהל האזרחי לחרוש את האדמות בצד המערבי של חוות גלעד. בעלי גם התקשר לראש המועצה ושאל אותו אם יש תיאום. ראש המועצה אישר שיש תיאום. בעלי ויתר על יציאה לעבודה בישראל והחליט לצאת לחרוש את החלקות. הוא סיכם עם נ"ס, בעל טרקטור בכפר, לצאת איתו ולחרוש את החלקות.
אתמול בשעה שמונה בבוקר יצאנו, בעלי ואני והטרקטוריסט. השכנים שלנו לחלקות לא יצאו באותו יום. כשיצאנו מהכפר לכיוון החלקה בעל הטרקטור ראה שלא נשאר לו הרבה דלק אז הוא חזר לכפר למלא דלק ואנחנו המשכנו בדרך לחלקה. על דרך העפר המובילה לחלקה שלנו, במרחק של שני ק"מ מערבית לחלקה, הציב הצבא לפני שנתיים שער. בימי תיאום הצבא פותח את השער. הגענו לשער. אחרי עשר דקות הגיע הטרקטור. שני חיילים עמדו ליד השער. בערך בשעה תשע החיילים פתחו לנו את השער ונכנסנו.
בדרך כלל כשיש תיאום יש כוחות צבא ומשטרה שמקיפים את השטח. הפעם לא ראינו עוד חיילים חוץ מהשניים שפתחו את השער. הטרקטור התחיל לחרוש. בעלי ואני הלכנו לפניו וסילקנו ענפים מהדרך שלו. אחרי חצי שעה בערך הגיע רכב בצבע אפור ובתוכו מתנחל. הוא עבר לידינו ולא עשה כלום, נסע ונכנס להתנחלות.
לא עברו יותר מעשרים דקות מאז שהרכב עבר והגיעו שלושה מתנחלים. גברים, שמנים, לא רעולי פנים, גבוהים עם זקנים בלונדיניים. לפחות לאחד מהם היו פאות. לא שמתי לב אם היו להם כיפות. הם הגיעו אלינו אל תוך החלקה והתחילו לזרוק אבנים. המתנחלים שברו את השמשה הקדמית של הטרקטור. הם זרקו עלי אבנים. נפגעתי בחזה וברגל ונפלתי. בעלי ניסה לעזור לי.
כשהמתנחלים זרקו אבנים על הטרקטור הנהג התחיל לצעוק: "איפה הצבא? איפה המשטרה?". זרקו עלינו אבנים עד שיצאנו מהחלקה. כשהגענו למרחק של כ-100 מטר מהשער הופיעו עוד כעשרה מתנחלים ושני חיילים נוספים שבאו מכיוון ההתנחלות. בעלי צעק לחיילים בעברית שמתנחלים התקיפו אותנו וביקש עזרה. כשבעלי התקרב לחיילים והסביר להם בעברית מה קרה, המתנחלים הגיעו עד אלינו והתנפלו על בעלי בנוכחות החיילים והפילו אותו ארצה. שני חיילים הצליחו לשחרר את בעלי מידי המתנחלים.
כשבעלי, אני והטרקטור הגענו בחזרה לשער שאלו אותנו שני החיילים שנשארו שם כל הזמן, למה כבר חזרנו. בעלי הסביר להם מה שקרה. אחד משני החיילים שדיבר ערבית תפס את ידו של בעלי ואמר לו: "בוא תראה לי את המתנחלים". כשראיתי שהחייל תופס את ידו של בעלי אמרתי לחייל: "אל תיקחו אותו, מספיק מה שקרה לנו". החייל אמר לי בערבית "הוא איתי, הוא באחריות שלי".
כשבעלי הלך עם החייל רצתי אחריהם. ארבעה חיילים, בעלי, אני והטרקטוריסט הגענו לקרבת המתנחלים. עמדנו כ-20 מטר מהם. החיילים דיברו עם המתנחלים ותרגמו לנו. לפי מה שהחייל שדיבר ערבית תרגם לנו, המתנחלים טענו שהם לא התקיפו אותנו אלא רק גרשו אותנו מהחלקה. אחד משני החיילים שהגיעו מחוות גלעד טען שהמתנחלים לא דוברים אמת ולמעשה תקפו אותנו. החיילים אמרו לנו לחזור לשער ולחכות שם והמתנחלים חזרו לחוות גלעד. בדרכנו לשער עבר לידינו אותו רכב אפור שפגשנו כשהגענו לעבודה. הרכב נסע מחוות גלעד לכיוון השער. ישבו בו אותם שלושת המתנחלים שהתקיפו אותנו. הם קיללו אותנו לכל אורך הדרך עד השער ואמרו לנו מילים שאני מתביישת לחזור עליהן. החיילים לא התלוו אלינו לשער.
כשהגענו לשער חיכינו חצי שעה עד שהגיעה מכיוון חוות גלעד ניידת של משטרת ישראל. שוטר שדיבר ערבית אמר לי שאם נפגעתי על ידי מתנחל עלי להגיש תלונה במשטרה. אמרתי לו שאני מוכנה להגיש תלונה.
אני תושב פרעתא. ביתי במרכז הכפר ליד בית הספר לבנות בו אני גר עם משפחתי. אני טרקטוריסט ובבעלותי טרקטור וגם שטח אדמה של כ-12 דונם שירשתי מאבי, ליד חוות גלעד. יש שם 80-70 עצי זית גדולים. עכשיו אפשר להגיע לאדמה רק באישור. אנו מקבלים יום חריש ויום מסיק בשנה. השנה הייתי בשטח יום אחד במסיק. בשנה שעברה המתנחלים ריססו לי חלק מהעצים וחלקם התייבש. אנחנו הרי לא יכולים לטפל בהם, לגזום וכדומה.
לפני הקמת המאחז בשנת 2002 היינו הולכים לשם לעתים קרובות, עושים פיקניקים במקום עם המשפחה. עכשיו מגיעים רק פעמיים בשנה. בעבר כבר סבלתי מאלימות מתנחלים כאשר זרעתי חיטה ולאחר מכן הלכתי לקצור: תקפו אותי, דקרו את הצמיגים של הטרקטור וגם ירו בי ופגעו ברגל שלי. אז, בשנת 2005, הצבא הגיע ולקחו אותי באמבולנס לבית חולים רפידיה בשכם. הייתי שם שלושה ימים. גם ב-2008 תקפו אותי כאשר הגעתי לשטח לחרוש, זרקו עלי אבנים, ברחתי והטרקטור לא נפגע אבל לא הגשתי תלונה.
ביום ראשון בלילה ה-5.3.2017 התקשר אלי ע"ס מפרעתא וביקש שאצא איתו למחרת לחרוש באדמתו, מערבית לחוות גלעד. באותו לילה גם ראש המועצה הודיע ברמקול שיש תיאום עם הישראלים לחרוש.
למחרת – 6 במרץ – יצאתי בערך בשמונה וחצי בבוקר עם הטרקטור שלי עם ע"ס ואשתו. נסענו על דרך החקלאית המובילה לאדמתו. הגענו לשער נעול שיש על הדרך, היו שם שני חיילים, הם שאלו בערבית, אחד מהם היה דרוזי: "לאן אתם הולכים?". אמרנו שאנו הולכים לחלקה לחרוש. השער נשאר נעול ואנחנו עברנו מהצד הימני, שם יש מעבר. ראינו גם עוד חקלאי חורש, ר"צ מהכפר אמאתין. המשכנו לחלקה של ע"ס שהיא אולי 700 מטר מהשער במישור. יש לו 14 דונם ונותנים לחרוש יומיים.
עבדתי כ-20 דקות ואז ראיתי שעל דרך העפר מגיע סובארו אפור, שבו נוהג מתנחל שמן עם זקן אולי בן 35. הוא הסתכל עלינו ואז המשיך לכיוון הקרוואנים של חוות גלעד. אני המשכתי לחרוש וע"ס ואשתו ניקו את הקרקע מענפים. המשכנו עוד כשבע דקות ואז הרכב האפור חזר עם עוד שלושה מתנחלים. החנו אותו על הדרך, יצאו, התקרבו אלינו, הם לא היו רעולי פנים ואני לא ראיתי נשק או מוטות ברזל. היו להם בקבוקים ואבנים. הם התחילו ליידות אבנים עלינו. הם פגעו בשמשה הקדמית של הטרקטור שלי ונפצו אותה. הם קללו אותנו. סובבתי את הטרקטור והתחלתי לנסוע לכוון השער וצעקתי: "חיילים, חיילים" בכדי להפחיד את המתנחלים שיחשבו שיש צבא.
את החיילים בשער לא ראיתי כי הייתי בוואדי והשער על הגבעה. הם המשיכו לזרוק אבנים. אני כבר התקרבתי לשער ושמעתי את אשתו של ע"ס צועקת: "תפסו את בעלי". ירדתי מהטרקטור ואמרתי לשני החיילים לבוא אתי. צעדתי לעבר ע"ס, ראיתי אותו עומד והמתנחלים מכים אותו בידיים ובגב. כאשר הגעתי לע"ס כבר יצאו שני חיילים מתוך העצים, וניסו להרחיק את המתנחלים ולעצור אותם אבל לא הצליחו.
קצין הגיע ואמרתי לו שהרביצו לע"ס, והוא אמר למתנחלים: "יש אישור לחרוש", המתנחל ענה: "אין אישור, הערבים טרוריסטים". אז המתנחלים עזבו את ע"ס. הקצין אמר לנו לחזור לשער. המתנחלים נסעו מאחורינו ברכב וכשהגענו לשער ראיתי שהמתנחל בודק עם מפתח האם השער נעול.
המתנחלים חזרו לגבעה, חיכינו בשער וכעבור כחצי שעה הגיעו שני שוטרים ששאלו מה קרה. סיפרנו להם, הם צילמו את הטרקטור ואמרו לי להגיש תלונה או בקדומים או באריאל. לא חזרנו לחרוש ואנו מחכים לתיאום חדש.