"אין משטרה! אני המשטרה!"

ביום רביעי, 9.11.2005, יצאתי עם הכבשים אל מטע הזיתים שלי מצפון מזרח ליאנון, וזאת במסגרת עשרת הימים שבהם קיבלנו אישור מהמשטרה למסוק את הזיתים שלנו. הלכתי עם בני פ"ג ועם הכבשים על ההר לעבר המטע, במרחק של כקילומטר מגדר ההתנחלות איתמר. בסמוך לגדר ההתנחלות, היה מתנחל שרעה עיזים שחורות וחומות.

פתאום בא לקראתי מתנחל עם נשק. התרחקתי ממנו כ-20 מטר, לא רציתי שיהיו לנו בעיות. המתנחל שאל אותי: "מה אתה עושה פה?" והתקרב אלי. אמרתי לו שאני בשטח שלי, עובד. אמר לי: "תצא מפה". אמרתי לו: "בסדר, אצא". לא חשבתי שירביץ לי או שיעשה לי משהו. אבל אז, הוא כיוון את הנשק שלו לכיוון הברכיים שלי, ואחר כך הרים את הנשק, הניף אותו באוויר והכה אותי בפנים, על הלחי שלי, בקת של הרובה. לאחר מכן התברר שיש לי ארבעה שברים בצד ימין של האף מתחת לעין ובסמוך לאוזן. ירד לי הרבה דם. נפלתי על האדמה והמתנחל הלך.

אני יכול לזהות אותו: יש לו זקן חום ג'ינג'י, כיפה גדולה על הראש עם חורים קטנים כמו רשת, הוא לא גבוה במיוחד אבל די רחב וחזק ככה. נראה לי שהוא בערך בן 20.

הבן שלי הגיע והרים אותי. היו לי הרבה מאד כאבים. הבן צלצל למוכתר מהטלפון הנייד שלי. ירדנו לכיוון הכביש והלכנו כרבע שעה. בכביש חיכה לנו המוכתר ר"ס, שהסיע אותנו אליו הביתה. ר"ס התקשר למשטרה ולצבא שיבואו למקום. אחד החיילים ניקה לי את הפנים והגיש לי עזרה ראשונה. לאחר מכן לקח אותי האוטובוס של הילדים אל המרפאה בעקרבא. משם נשלחתי באמבולנס לבית חולים רפידיה בשכם. שם הייתי מאושפז 10 ימים ועשו לי ניתוח בפנים.

אתמול, לאחר 10 ימי אשפוז, חזרתי הביתה. אני עדיין סובל מכאבים ואינני יכול לחזור לעבוד.

ביום רביעי 9.11.2005 בשעה תשע בבוקר יצאתי עם אבא שלי למטע הזיתים שלנו שנמצא מצפון-מזרח ליאנון במרחק של קילומטר אחד מהכפר. יצאנו עם הכבשים שלנו. אני הייתי עם הכבשים ואבא שלי היה במטע הזיתים. התחלנו לעבוד ואז שמעתי את אבא שלי אומר: הנה בא המתנחל. אמרתי לאבא: "אל תדאג. יש לנו רשות מהמשטרה לעבוד, ולכן אין לנו מה לדאוג". חשבתי לתומי שאם יש לנו אישור מהמשטרה אז המתנחלים גם יודעים ולא יעזו לתקוף אותנו.

המתנחל הגיע. אני התחלתי להרחיק את הכבשים כדי לשמור עליהם. הייתי במרחק של כ-50 מטר מאבא שלי ומהמתנחל. המתנחל התחיל לדבר ולהתווכח עם אבא שלי. הוא אמר: "למה אתה פה?", אבא ענה לו: "אלו הזיתים שלי ויש לי אישור מהמשטרה לעבוד כאן". המתנחל אמר לו: "אין משטרה! אני המשטרה! אלה הזיתים שלי! האדמה שלי! אסור לכם להיות פה!". אבא שלי אמר לו: "אלה הזיתים שלי ושל הסבא שלי". המתנחל צעק על אבא שלי, ואמר לו: "תעשה מה שאני אומר לך!". אבא אמר לו: "בסדר, אני הולך". אני שמעתי אותם בגלל שהם דיברו בקול רם ושם בהרים אין רעש אז הקול נשמע בבירור.

המתנחל נראה בגודל רגיל. לא רזה ולא שמן. קצת גבוה, עם זקן לא ארוך במיוחד. שיער חום קצת ג'ינג'י, קצר. לראשו כיפה קטנה בצבע אדום-חום עם חורים קטנים שנראית כמו רשת. היה לו נשק. היו לו ציציות מחוץ למכנסיים.

יום קודם, ביום שלישי, אותו מתנחל בא יחד עם חבר שלו, שניהם חמושים והיה איתם כלב גדול. המתנחל הזה נתן לי מכה מעל עין ימין, ואז שניהם ברחו.

אבא התחיל לחזור לכיוון יאנון, והמתנחל הלך אחריו והכה אותו עם הנשק על הפנים. אבא אמר לי לא לעשות כלום, כי הוא פחד שהמתנחל יכה גם אותי. אבא ביקש שאחזור לאחור ולא אעזור לו כדי שלא אפגע. לקחתי את הטלפון מאבא ודברתי עם ר"ס, המוכתר של יאנון. ר"ס אמר שנרד לכביש, והוא יבוא לקחת אותנו. הוא גם אמר שיזעיק את הצבא והמשטרה.

אבא היה במצב קשה. שוכב על האדמה. ניסיתי לעזור לו. כשהמתנחל ראה שאני מזעיק עזרה בטלפון ועוזר לאבא שלי, הוא ברח.

היה עוד מתנחל שרעה את העיזים שלו במעלה המדרון שמעל המטע שלנו. היו לו עיזים בצבע שחור וחום, אין לו עיזים לבנות. שניהם נפגשו, דיברו ביניהם והרועה המתנחל חזר עם העיזים שלו לכיוון איתמר. אבא ואני ירדנו לכביש לקראת ר"ס והוא לקח אותנו באוטו שלו לביתו.

באו לשם אנשים, מתנדבים מחו"ל, ואחת מהן טיפלה בפנים של אבא. אחר כך באו המשטרה והחיילים. והיה שם החייל שהמשיך לטפל באבא. קצין המשטרה דיבר איתי ורצה לדבר גם עם אבא, אבל אבא היה צריך קודם כל לקבל טיפול רפואי. אבא הועבר לבית חולים בשכם.

אותי לקחו בג'יפ של המשטרה לאריאל. שם עשו לי חקירה. שאלו אותי שאלות והביאו לי תמונות וביקשו ממני לזהות את התוקף. אמרתי: "בסדר, אני בטוח שאני אזהה אותו". הלכתי עם שוטר אחד למחשב והתחילו להופיע תמונות של אנשים על המסך. כל פעם 20 תמונות. כל תמונה בגודל של 1.5 סמ"ר. אני מסתכל ולא מוצא את התמונה של המתנחל ואז שוב באות 20 תמונות נוספות. ככה עד בערך 100 תמונות, ואז זיהיתי את המתנחל שתקף את אבא שלי. הצבעתי עליו. השוטר קרא לקצין ואמר לו שהתוקף זוהה בוודאות. המתנחל הזה הוא אדם שאני מכיר היטב כי הוא כבר הפריע לנו הרבה פעמים. שאלו אותי: "אתה בטוח?", אמרתי להם: "במאה אחוז!". שלחו אותי לשער של אריאל וחזרתי ליאנון במונית.

כעסתי על השוטרים, אמרתי להם: "אתם אומרים שיש אישור לעבוד במטע ושתשמרו עלינו, והנה אתמול, ביום שלישי, הכו אותי מעל העין, והיום שברו לאבא שלי את הפנים!", השוטר אמר לי: "למה אתה אומר שהיכו אותך? אני לא רואה שום סימן מעל העין שלך". לא אוכל לזהות את המתנחל שרעה את העיזים השחורות ושלדעתי הזעיק את חברו לתקוף אותנו, כי הוא היה רחוק. אך היה לו כלב חום.