חדר אלנואג'עה, בן 48 נשוי ואב לשבעה, סוסיא אני גר בסוסיא משנת 1980. אבי גר כאן בעבר. אני עובד כמזכיר של בית הספר של סוסיא. יש לי גם עדר כבשים ואני בעלים של 27 דונם בסוסיא. אנחנו גרים בבית שהוא קרוואן, שנהרס על ידי המינהל האזרחי ארבע פעמים. הצבא גם סגר את הגישה שלי מהכביש הראשי לאדמה שלי ואני נאלץ לעבור דרך האדמות של השכנים שלי.
אבי היה הראשון שהתלונן על מתנחלי סוסיא, כשבשנת 1984 גנבו לו חמור ושברו לו את היד. הוא הגיש תלונה במשטרת חברון.
בשבת האחרונה, 24.2.2018, הייתי על אדמתי ושיפצתי את הבית שלי. פתאום ראיתי כ-50 מתנחלים, נערים בגילאים 24-16, על יד העמדה הצבאית במעלה הגבעה. הם התקרבו לקרוואן שלנו, וממרחק של 40-30 מ' החלו לזרוק אבנים עליי, על אשתי ועל שני הילדים הקטנים שלנו. אנחנו נעמדנו באמצע האדמה בזמן האירוע כדי שלא יתקרבו יותר מדי לבתים שלנו.
הם צעקו עלינו שנסתלק. אמרו שזו לא האדמה שלנו ואסור לנו להיות פה. הם דרשו שנראה להם מסמכי בעלות. בעודם ממשיכים ליידות עלינו אבנים, אחד החיילים ירד מהעמדה ועמד יחד עם המתנחלים מבלי להתערב או למנוע מהם.
אז הבן שלי בן ה-26, אמר לחייל: "מה אתה מסתכל ולא עושה כלום, תתקשר למשטרה!״. החייל התקשר במכשיר שלו, וכשסיים את השיחה פינה את המתנחלים חזרה לכיוון העמדה הצבאית.
יידוי האבנים והצעקות נמשכו כשלושת רבעי שעה. אנחנו לא השבנו מלחמה, כדי שלא יביאו משטרה ויתלוננו נגדנו. אף אחד מאתנו לא נפגע מיידוי האבנים. יש לנו צילומים ובהם נראה החייל עם המתנחלים. בצילומים אפשר לזהות חלק מהם.
אני רוצה להגיש תלונה נגד המתנחלים כדי שלא יחזרו על זה. כמו כן אני רוצה ששוב יפתחו לי את הדרך מהכביש הראשי על מנת שלא אצטרך לעבור דרך אדמות שכני. אנחנו לא ישנים בלילה מפחד שהמתנחלים יפגעו בנו.