אני ושני חבריי ח' וג' נסענו ברכב מיצובישי שנת יצור 1995. נסענו ברכב בתוך הכפר בערך בשעה 20:30 בערב. היה כבר חושך ונסענו לכוון הכפר יאנון בכביש המחבר בין שני הכפרים. בקצה הכפר שלנו יש עוד כמה בתים של עקרבא. ישנה שם גבעה שעליה אנו נוהגים לשבת. פתאום בא רכב ממול ולא ידעתי של מי הרכב. הוא הפריע לנו והיו לו פרוז'קטורים חזקים שסנוורו אותנו. זה היה ג'יפ אדום עם פגוש גדול כמו האמר.
עצרנו את הרכב שלנו ואז גם הג'יפ שעמד מולנו עצר וממנו יצא מתנחל. כשהוא פתח את הדלת כל המכונית הוארה מבפנים וראינו שיש לו רובה אם-16. הוא היה עם פיאות, חובש כיפה, קומתו בינונית, בערך בן שלושים פלוס. הוא לבש מעין סינור שממנו יצאו הציציות, היה לו זקן, אך לא יכולתי לזהות את הדמות. בתוך הרכב ישב אדם נוסף.
התחלתי לנסוע אחורה עם המיצובישי. הנהג חזר לרכב והתקדם לעברנו. כאשר נסעתי אחורה הייתה מאחורינו מונית עם שלושה אנשים בתוכה ולא יכולתי להמשיך. ירדנו מהרכב שלנו והנוסעים במונית אמרו לנו: "יש מתנחלים, תברחו". אנחנו, מרוב בהלה השארנו את מפתחות האוטו בפנים וברחנו לכיוון ההר, כלומר מערבה היכן שהיו כמה בתים.
התחילו יריות באוויר, הגיע גם טרקטורון וגם ג'יפ. בתחילה יכולנו לראות ממעלה הגבעה את המתנחלים. אחד מהם, אולי שומר ההתנחלות, זרק רימון תאורה וראינו שהם נכנסים למכונית שלי ולמונית. את המונית הם לא הצליחו להתניע כי לא היה להם מפתח. הם לקחו את המיצובישי ונסעו לכוון ההתנחלות איתמר.
כל המסמכים של הרכב שלי היו ברכב. אחרי שהמתנחלים הסתלקו לא העזנו עוד זמן מה להתקרב למונית. אחרי כחצי שעה התקרבנו וראינו שגם בעלי המונית חזרו והם התקשרו לראש המועצה שהגיע למקום. סיפרנו לו מה שקרה ואז, כעבור כשעה, התקשרנו למת"ק הפלסטיני.
בערך בעשר בלילה הגיעו ארבעה ג'יפים של הצבא לתוך הכפר. הלכנו אתם למקום האירוע לכיוון יאנון והופיעו גם עוד שני ג'יפים נוספים מכיוון יאנון. היו שם שני קצינים דוברי ערבית ותארנו להם את האירוע. הם הציעו שנלך אתם להתנחלות איתמר. אנחנו סירבנו ואמרנו להם: "לא הולכים לאיתמר". הם הציעו שנלך למחרת לקצין במת"ק גריזים (שכם). אני חושב שחלק מהג'יפים הצבאיים הלכו לחפש מתנחלים בכיוון איתמר. בערך בשעה 12 בלילה הצבא עזב.
הלכנו אל הקצין במת"ק למחרת בבוקר אני וחברי ח'. רק אני נכנסתי להגיש תלונה. סיפרתי על האירוע. לא היה משהו מיוחד וקיבלנו אישור.
מתנחלים אף פעם לא גנבו רכב שלנו ולא שרפו. למחרת הסתובבנו אני וח' לחפש את מכונית המיצובישי. לקחתי את הרכב של אבא שלי ואז מצאנו על הכביש הישן לשכם את המכונית שרופה כליל, אפילו לא נשאר הגה. זהו כביש שאסור לנו לנסוע עליו אך אנו בכל זאת נסענו וכשראינו אותה עשינו סיבוב פרסה.
החלטת רשויות אכיפת החוק בסיום החקירה
הצוות המשפטי של יש דין הגיש ערר ודרש לפתוח מחדש את תיק החקירה, ולכל הפחות לזמן למתן עדות במשטרה את העדים לאירוע וחשודים אפשריים.
ב-31.8.2008 פרקליטות המדינה דחתה את הערר וקבעה כי לא מצאה לנכון לשנות את החלטת המשטרה לסגור את התיק.