אני ובעלי ס"נ שכרנו את הבית הזה ביום נישואינו – בדיוק היום לפני שלוש שנים. תכננו במשך הזמן לבנות לעצמנו בית משלנו, והתחלנו לחסוך כסף. למעשה לפני חודש התחלנו בבניית בית במרכז הכפר. יש לי בן שגילו שנה וחצי ועכשיו אני בסוף ההיריון, עומדת ממש לפני לידה. למדתי מדעי המחשב, באוניברסיטת א-נאג'ח ואני מלמדת בבית הספר בבורין.
הבית ששכרנו הוא הבית האחרון בכפר. נמצא במעלה הגבעה בצד המזרחי. אני חיה בחרדה מתמדת מאז נשואי. כי כל האירועים קורים ממש מאחורי ביתי. מתנחלי הר-ברכה יורדים ממש ליד הבית, זורקים אבנים, שורפים ויורים בתדירות גבוהה. לפעמים ביום ולפעמים בלילה. אין ביטחון. אני מפחדת, ואין מצב שבו אני נשארת לבדי בבית. אני גם לקראת לידה. כאשר בעלי לא ישן בבית, אני סוגרת ונועלת את הבית ועוברת לגור בבית הורי שנמצא בכפר, במרחק של כ-300 מטר. כאשר אני ללא בעלי, גם לא הייתי מסכימה שאחת מאחיותיי או גיסותיי תשהה איתי. כאשר בעלי נמצא אנחנו נשארים בבית.
שלשום, 26.7.2008, ישנו בבית, ובבוקר בעלי יצא ליריחו לקורס במשטרה הפלסטינית. סגרתי את הבית ועברתי לבית הורי. הבוקר התעוררתי בשעה ארבע וחצי – חמש לתפילה. הרחתי מין ריח מוזר כמו פיח פלסטי. יצאתי למרפסת וחשבתי שאולי הריח בא מהשריפה של האדמות שהיה בערב. חזרתי לישון. ר"נ גיסי, הגיע בבוקר בשעה שמונה לבקש את המפתח של הבית שלנו, הוא אמר משהו כמו שעל יד הבית שלנו משהו נשרף, אבל לא פירט ולא סיפר לי את האמת. כעבור כמה זמן התחילה מהומה ואז הבנתי שהבית שלי נשרף.
כאשר אנחנו נמצאים בבית כל החלונות פתוחים, אך כאשר אני עוזבת אני סוגרת את כל החלונות והדלתות מבפנים. כאשר נכנסנו לגור בבית, הצבנו רשתות מברזל על החלונות בכדי להתגונן נגד זריקת אבנים. באמצע הרשתות יש פתח מרובע. כנראה שדרכו זרקו המתנחלים משהו בוער, לאחר שניפצו שתי שמשות. בחדר השינה שלנו הכול שרוף. בעיקר המיטה של הילד שלי שנשרפה כליל. בתוך המזרון במיטה זו היה לנו 10,000 דינר עבור בניית הבית שלנו מתוכם לקח בעלי 200 כאשר נסע ליריחו.
וליד עיד, בן 51, בורין אני רועה צאן. בכל בוקר אני יוצא עם העדר שלי לרעות. הבוקר, יום שני, בערך בשעה שבע – שבע וחצי, יצאתי עם הצאן, ועברתי באותה דרך שבה עברתי גם אתמול, מזרחית לכפר – היכן שמתנחלים שרפו את השדות. צעדתי בשביל העובר ליד הבית האחרון בכפר, שבו גרה המשפחה של ס"נ. הוא קצין בכיר במשטרה הפלסטינית, ואשתו א"נ מלמדת מחשבים בבית הספר. כאשר עברתי ממש ליד הבית, ראיתי שבחלון הדרומי הפונה אל השביל יש שמשה מנופצת, ומהחלון יוצא פיח שחור ועשן. התקשרתי מיד לר"נ, אחיו של ס"נ, כי ידעתי שס"נ נמצא בקורס ביריחו. לא המשכתי לעבר המרעה, חזרתי אל הכפר עם הצאן, השארתי את הצאן בבית, וחזרתי אל הבית השרוף. כאשר הגעתי כבר היו במקום מכבי אש מהכפר, אנשי המועצה, והרבה מאד אנשים. ס"נ הגיע בשעה 10:30-10:00. המשטרה הישראלית והמת"קים הגיעו בערך בשעה 11:30. היו ארבעה ג'יפים, אחד מת"ק ואחד משטרה ועוד שני ג'יפים. הם עזבו מהר. השוטרים לקחו איתם את ס"נ למשטרת אריאל בכדי להתלונן.
אני האח של ס"נ, שגר בבית שנשרף. אני גר בצד הצפוני של הכפר במקום גבוה, ומשם אני יכול לצפות על כל הכפר. גם את שריפת השקדים שהייתה אתמול בערב ראיתי. אך את שריפת הבית של אחי לא ראיתי כי ישנתי. התעוררתי בשעה 7:30 מהטלפון של וליד עיד שסיפר לי שהבית של אחי נשרף, ששני חלונות שבורים ושהעשן יוצא מן הבית. אחי נמצא בקורס שוטרים ביריחו, הוא קצין בכיר במשטרה הפלסטינית, מהנדס מחשבים בהשכלתו. גם הוא וגם אני למדנו ברוסיה במשך שש שנים. אני מהנדס אזרחי.
התלבשתי ויצאתי ברגל, כי אין לי רכב. הלכתי לעבר בית אחי. הייתי רגוע, כי ידעתי שאשתו א"נ לא ישנה בבית. היא ובנה הקטן הלכו לבית הוריה. היא בסוף החודש התשיעי להריונה. ידעתי שהבית נעול. בית ההורים נמצא בקרבת הבית שנשרף. הגעתי אליהם כדי לקחת מפתח. לא רציתי להפחיד את א"נ במצב שלה, אז סיפרתי רק לאבא שלה, ובקשתי את המפתח לבית.
אני ואביה הלכנו ברגל לכיוון הבית. ראינו עשן ופיח יוצאים מהחלונות המנופצים. כאשר פתחתי את הדלת הראשית כל הפיח והעשן התפרצו החוצה. התרחקנו וברחנו מהעשן. היה ריח כבד. חיכינו כרבע שעה עד שכל העשן יצא, ונכנסנו לבית. בינתיים השמועה התפשטה, והחלו הרבה אנשים להגיע. עוד לפני שפתחתי את הדלת הראשית התקשרתי למכבי האש בכפר כדי שישלחו כבאית. הם הגיעו אך לא התיזו מים, כי לא הייתה אש, אבל הכול היה חרוך. ראינו שבחדר השינה המיטה של התינוק נשרפה לגמרי. גם שולחן, וילונות, טלוויזיה, טייפ-רקורדר. בפרוזדור שמשמש כמשרד יש מחשב וטלפונים וכדומה. הכול היה מלא פיח.
התקשרתי לאחי ס"נ ליריחו, כדי לספר לו שמתנחלים הציתו את ביתו. התקשרתי למת"ק הפלסטיני וגם למת"ק הישראלי, ודברתי עם קצין. אמר לי: "בוא הנה, תדווח". אמרתי לו: "תבוא אתה בעצמך לראות מה עשו, ותצלם".
המשטרה, המת"קים והצבא הגיעו רק כשלוש שעות אחרי שהתקשרתי. אחי ס"נ הגיע בערך בשעה עשר מיריחו. אחי הגיע כעבור כשעתיים וחצי מיריחו, ולמשטרה לקח שלוש שעות ויותר להגיע מאריאל. נכנסנו לבית. הצבא, המת"ק והמשטרה צילמו את כל הבית. התכולה נשרפה הקירות לא פגועים. רק שחורים.