אני תושב בית אומר, ומתגורר באזור הנקרא בתוע'רא. הוא נמצא כ-600 מ' מערבית לכביש 60, דרומית לצומת גוש עציון וההתנחלות כפר עציון. האזור שייך לבית אומר, אך הוא בשטח C.
בנובמבר 2011 שרפו את הרכב שלי וגם שני כלי רכב של בני משפחתי. הבעיה העיקרית שאני ושכניי סובלים ממנה היא שהמינהל האזרחי והצבא מונעים מאיתנו לעבד את האדמות שלנו שקרובות להתנחלות כפר עציון. אוסרים עלינו לפרוס מערכות השקייה באדמות הקרובות להתנחלות, כי פעילות זו נחשבת סיכון ביטחוני. מצד שני אנחנו נמצאים באזור מבודד, ולפעמים כשיש גניבות באים לחפש אצלנו.
ב-1.1.2013, חמש דקות לפני אחת אחר חצות, הייתי ער. אני גר עם אשתי וארבעת ילדיי בבית קטן מאוד ליד בית האבן הגדול של הוריי. לפתע שמעתי קול פיצוץ קרוב לבית. יצאתי מיד וראיתי שהמכונית שלי מסוג טויוטה טנדר עולה באש. הבנתי שמדובר במתנחלים. חזרתי מיד הביתה, הערתי את אשתי ובני המשפחה שגרים לידינו. נסינו לכבות את השריפה אבל פתאום – אין מים. העירייה שלנו סגרה את המים, בגלל בעיות שלנו עם העירייה. למזלי היה לנו מיכל מים, הבאנו אותו ונסינו לכבות את האש שאחזה במכונית. בהמשך ראינו שגם טרקטור עם מחרשה, שעמד בקרבת מקום, עולה באש. עשינו חישוב שיותר קל לכבות את הטרקטור וכך הצלנו את המחרשה. המכונית נשרפה כליל.
התקשרתי לראש המועצה והוא אמר שיבוא מיד לטפל במים בבית, אך מבחינת הטנדר זה היה מאוחר מדי. התקשרתי גם למשטרה הפלסטינית בחברון, הם פנו למת"ק הפלסטיני. היה לי גם טלפון של קצין במת"ק הישראלי אז התקשרתי גם אליו. הוא אמר שהוא בחופש וישלח מישהו מהצבא לבדוק. כעבור עשר דקות באו צבא ומשטרה, 10-5 מכוניות, גם שב"כ, הרבה אנשים. המשטרה שאלה מי בעל הרכב וגבו ממני עדות. אמרו לי "טוב שאתה חי". הבחנו גם בכתובות שרוססו. המשטרה תרגמה לנו את תוכנן – "תג מחיר ערבי טוב ערבי מת, נקמת יצהר" וגם "היום ברכוש, מחר בנפש".
המשטרה סגרה את השטח בסרט אדום, לקחו דגימות מהשריפה וטביעות אצבע. המשטרה נשארה עד חמש בבוקר. גם גבו עדות משני אחיינים שלי, אך הסבירו שאני המתלונן ואמרו שאם יצטרכו יחזרו אליי. הם גם אמרו שיתנו לי העתק של התלונה ולא נתנו.
הרכב שייך לי, אך הוא במקור בעל לוחית רישוי ישראלית שהורד מן הכביש, כלומר אין לו רישיון.
במקום לחגוג את השנה החדשה עם המשפחה טיפלנו בשריפה.