אני גר באחד הבתים האחרונים בקצהו הצפוני של הכפר, יש לי שישה ילדים ואני עובד בחברת התקשורת הפלסטינית. הבית שלי מגודר – יש שער ברזל וגדר תיל מקיפה אותו. יש לי רכב שקניתי לפני חודש, פז'ו מודל 2007 שחונה בחצר הבית.
היום, 27.1.2011, בשלוש וחצי לפנות בוקר התקשר אלי שכן שלי ח"ר. התעוררתי מהצלצול. בחדר השינה יש חלון שפונה לחצר. קמתי מהמיטה בגלל הצלצול וראיתי מהחלון הבזקי אור שבאים מהחצר. פתחתי את החלון וראיתי שהאוטו שלי עולה בלהבות. הבאתי מטף שנמצא בחדר מדרגות ורצתי לרכב לכבות אותו. כל הזמן חשבתי – מה זה? לא עשיתי רע לאף אחד.
פתחתי את השער לח"ר וכיבינו יחד את השריפה. אחרי שסיימנו לכבות את האש הבאתי פנס מתוך הבית, עשינו סיבוב ואז ראינו את החלק החתוך בגדר התיל שמקיפה את הבית והחצר. עשיתי סיבוב סביב הבית מבחוץ וראיתי כתובת בעברית כתובה על גדר האבן. אני לא יודע טוב עברית אז לא ממש הבנתי מה כתוב שם. אבל אז הבנתי שלא מדובר בפלסטיני, אלא בעבודה של מתנחלים.
התקשרתי לגיס שלי שעובד במשטרה הפלסטינית וסיפרתי לו הכול מהר, ברצף. הוא אמר לי – תוך חמש דקות אהיה אצלך. הוא בא אליי ותוך כדי הוא דיבר עם המת"ק הפלסטיני והמשטרה הפלסטינית. אז התחלתי לקבל שיחות מהמשטרה ומהצבא הישראליים. מהצבא ביקשו שאבוא לקחת אותם, שאפגוש אותם בכניסה לכפר כי הם לא יודעים איך להגיע לבית. לקחתי את האוטו של אבא שלי ונסעתי לכניסה לכפר ובאתי איתם לכאן. נכנסנו לכאן לבדוק.
תחילה באו 4-3 ג'יפים, אחר כך באו עוד שניים. היו חיילים, שב"כ ומשטרה (מז"פ) שלקחו טביעות אצבעות, גם שלי, וצילמו הכל – את האוטו ואת הקיר עם הכתובת. היה קצין שמילא דו"ח ולקח ממני עדות ואני חתמתי.
אחר כך יצאתי וראיתי חיילים צובעים את הכתובת שעל הקיר. אמרתי להם – אסור לכם למחוק את זה, אז קצין צבא אמר לי – אל תדאג, צילמנו וזה אצלנו. צילמתי אותם צובעים את הכתובת. שאלתי את אחד הקצינים, שידע קצת ערבית, מה כתוב, כדי לדעת. הוא הסביר שאלה קבוצה ששייכים להתנחלות ליד קוסרה ובכל מקום הם עושים מעשים דומים. הוא אמר ש"עלי עין" זה מאחז ליד קוסרה ושבכתובת היה כתוב: "עלי עין, לא נשכח".
בערך בארבע-חמש בבוקר, שאלתי קצין אחר שהיה שם מה לעשות, והוא אמר לי ללכת בבוקר למת"ק הישראלי ולהגיש תלונה, ושהוא יעביר להם את התמונות והכל. בערך בתשע באו מהמשטרה הפלסטינית, צילמו ולקחו עדות מאמא שלי ומאשתי. בערך באחת עשרה הלכתי למת"ק הישראלי, חיכיתי חצי שעה, אז יצא קצין מבפנים, קרא לי ושאל מה יש. אמרתי לו, אני מעינבוס, הוא כבר ידע במה מדובר ואמר – האוטו מ-2007… הוא התקשר לקצין אחר שאמר לו – שיילך למשטרה הפלסטינית. אמרתי לו המשטרה הפלסטינית שולחת אותי לכאן ולהיפך, לאן אלך? הוא לקח את תעודת הזהות שלי, נכנס, יצא אחרי עשר דקות ואמר – לך למשטרה הפלסטינית, כשתגמור שם, תחזור לכאן להתלונן.
הבתים שלי ושל בסאם רשדאן נמצאים בקצה הכפר, בקצה הצפוני שלו, בתחילת מדרון ההר. הם הבתים האחרונים של הכפר, אנחנו חמישה בתים במיקום זה, תחת אחד המאחזים של ההתנחלות יצהר, מדרום למאחז, כארבע מאות מטר קו אווירי תחתיו.
אני קם כל יום בשלוש בבוקר להתכונן לעבודה, אני עובד כטייח בישראל, יש לי אישור עבודה. היום ככל יום קמתי מוקדם ושמעתי נביחות כלבים של שכנים והבנתי שמשהו קורה. פתחתי את החלון שפונה לשכנים ולא ראיתי משהו. הכלבים המשיכו לנבוח. עליתי לגג הבית והסתכלתי לצד המערבי, ראיתי שהרכב של השכן בסאם עולה באש, ממש בחצר הבית.
התקשרתי אליו והוא לא ענה, כנראה ישן. ירדתי מהגג רצתי לכיוון הרכב כדי לכבותו. השער לחצר הבית היה סגור, צעקתי שיפתח, האוטו בוער. בסאם פתח את החלון וראה את הלהבות. הוא פתח את דלת הבית ויצא לחצר, פתח לי את השער והתחלנו לכבות את האוטו עם מטף. כנראה שפכו קודם חומר דליק סביב האוטו, על הצמיגים ועל המנוע. התחלנו לכבות סביב האוטו, אבל הלהבה הכי חזקה הייתה במכסה מנוע. לבסוף הצלחנו לכבות את האש, אבל המנוע והגלגלים והגוף עצמו הלכו. נזק רציני. גם השמשות ומכסה המנוע.
לקח לנו בערך 15-10 דקות לכבות את האש. אחר כך עשינו יחד סיבוב, לא ראינו אף אחד, אבל ראינו את התיל קרוע ועל הגדר החיצונית כתובות בעברית, לא הבנו מה כתוב (אני מדבר עברית, אבל לא קורא). נשארתי עם בסאם, הוא החל להתקשר לאנשים, למת"ק הפלסטיני, לאנשים מהכפר. אני נשארתי איתו, לא הלכתי לעבודה.
בערך בחמש וחצי הגיעו ארבעה ג'יפים – אחד של מג"ב ושלושה צבאיים – היו שם 13-12 חיילים בסך הכל. הם צילמו הכל והתקשרו למשטרה הישראלית. בשש וחצי, אחד מהג'יפים הצבאיים נסע לכניסה לכפר כדי ללוות ג'יפ משטרתי שיגיע לפה. בא ג'יפ משטרתי, אחד מאלה שהגיעו בו לבש בגדים אזרחיים והציג עצמו כקצין השב"כ באזור, 5-4 נוספים היו מז"פ ובדקו את הרכב וגם צילמו הכל. אחד מקציני הצבא אמר לחיילים שימחקו את הכתובת על הקיר. החיילים הביאו אתם צבע וצבעו את הכתובת.