בבעלותי 25-20 דונם אדמה הנמצאים מזרחית לכפר פרעתא, במרחק של שניים וחצי, שלושה קילומטר מהכפר, בערך כשני קילומטר דרומית למאחז חוות גלעד. האדמה נטועה בחיטה ובירקות. כמעט כל יום אני יוצא לאדמה בסביבות חמש וחצי בבוקר. האדמה שלי נמצאת 300-200 מטר מהאדמה של ס"ט, אביו של נ"ט.
ביום שני, ה-1.6.2009 בערך בשעה 5:30 בבוקר יצאתי לאדמה. בשעה 11 קבלתי טלפון מנ"ט שאמר לי שמתנחלים הבעירו אש בקרבת האדמה שלו. עזבתי את האדמה שלי והלכתי לכיוון האדמה של אביו של נ"ט. נ"ט ואביו היו באדמה ושלושתנו התחלנו לכבות את האש שבערה בקרבת האדמה שלהם. תוך כדי כיבוי האש, הגיע רכב לבן של מתנחלים. היו להם בקבוקי תבערה שהם זרקו לתוך חלקות החיטה. ברכב היו ארבעה מתנחלים, רק אחד ירד מהרכב וזרק את בקבוקי התבערה. הוא היה רעול פנים. הוא זרק את הבקבוק והמשיך הלאה לזרוק בקבוקי תבערה במוקד אחר. ברגע שכיבינו את מוקד האש ליד אדמתו של ס"ט, המתנחלים התרחקו והחלו להבעיר מוקדים אחרים, מזרחית משם. הם העמידו את הרכב וארבעתם ירדו והחלו להבעיר חלקות נוספות.
התחלתי להתקשר לאנשים מהכפר על מנת שיבואו לעזרתנו לכבות את האש. הגיעו ארבעה או חמישה צעירים מהכפר, לקח להם לפחות חצי שעה להגיע. עד שהצעירים הגיעו האש התפשטה והתחזקה כך שלא יכולנו להשתלט עליה. התקשרתי למכבי אש מקלקיליה, גם להם לקח לפחות חצי שעה להגיע לאזור. הם הגיעו בערך בשעה 12. האדמה במקום היא הררית, ולכן הכבאית לא יכלה להגיע לכל מוקדי האש.
בערך באותו הזמן שהגיעה הכבאית התנפלו עלינו מתנחלים, היו שם יותר ממאה מתנחלים שבאו ברגל. רובם של המתנחלים היו רעולי פנים, הם הורידו את החולצות שלהם וכיסו בהן את הפנים. הם החלו לזרוק עלינו אבנים. תוך כדי זריקת האבנים אחד מהמתנחלים גם זרק לעברינו בקבוק תבערה. הבקבוק פגע דווקא ברכב הלבן של המתנחלים והרכב עלה באש ונשרף לגמרי. בערך באותו זמן הגיע הצבא. אני ראיתי שלושה ג'יפים של חיילים וג'יפ משטרתי אחד. מהג'יפים ירדו חמישה-שישה חיילים. ברגע שהמתנחלים ראו שהחיילים הגיעו הם התרחקו לכיוון המאחז חוות גלעד.
בינתיים נ"ט נפגע ברגלו מאבן שזרקו מתנחלים. לקחתי אותו לכיוון אחד החיילים והראיתי לחייל את הרגל שדיממה, החייל חבש את הרגל שלו ואמר לנ"ט ללכת לבית החולים. החיילים הרחיקו את המתנחלים ואנחנו התחלנו לכבות את האש. לקח לנו לפחות עד ארבע וחצי – חמש עד שהצלחנו לכבות את האש ביחד עם מכבי האש. השריפה כילתה לפחות 500 דונם אדמה, ובערך 1,500 עצי זית. אחרי 16:30 הכבאית עזבה את המקום.
אני נשארתי באדמה שלי. הקמתי אוהל באדמה ונשארתי לישון כל הלילה בחלקה. המשכתי לישון בחלקה גם בלילות לאחר מכן מכיוון שפחדתי שישרפו לנו את האדמה. ישנתי שם עם אשתי וילדיי – ב' בן 19 ומ' בן 14.
ביום רביעי ה-3.6.2009 בשעה שתיים לפנות בוקר עוד הייתי ער. היה לי פנס וראיתי שני אנשים רעולי פנים שהדליקו אש באדמה שלי והחלו לברוח לכיוון המאחז חוות גלעד. האחד לבש חולצה אדומה והשני חולצה לבנה. ראיתי בו זמנית קבוצה נוספת של ארבעה אנשים שהדליקו אש במוקד אחר. שתי הקבוצות ברחו לכיוון המאחז. את ארבעת האנשים של הקבוצה השנייה לא ראיתי טוב ולא הבחנתי אם היו רעולי פנים.
התחלתי לכבות את האש ושני ילדיי ואשתי הצטרפו אלי. כשהתחלתי לכבות את האש, התקשרתי לבן דודי ע' ולס"ט, אביו של נ"ט, על מנת שיצטרפו אלינו לכבות את האש מתוך חשש שאני וילדיי לא נצליח להשתלט על האש לבד. הם הגיעו בשעה שתיים ורבע לפנות בוקר והצלחנו לכבות את האש. נשרף חלק של כ-20 מטר מרובע. הנזק לא היה רציני. נשארנו ערים עד הבוקר.
נשארתי באדמה עד יום שישי ה-5.6.2009. ביום שישי לפנות בוקר ירדו שוב פעם שלושה מתנחלים מכיוון המאחז חוות גלעד. היינו באדמה אני, אחי ר', בן דודי ע', שני ילדיי ואשתי. ראינו אותם כיוון שהלכו עם פנס. שמענו אותם מדברים, הם היו רחוקים מאתנו כ-150 מטר. הם אמרו אחד לשני "בואו תתקרבו אין אף אחד". הם דיברו בעברית, אני מבין קצת עברית ואחי ר' מבין עברית. הפעלתי את הפנס שלנו ורצנו לעברם והם ברחו לכיוון המאחז.