הריגה בירי של שתי פרות

ביום האירוע הייתי בשדה עם הפרות של המשפחה. ק' בן דודי היה איתי. בסביבה היו עוד רועי צאן מהאזור אבל הם היו רחוקים מאתנו. השעה הייתה בערך 15:30-15:00. הפרות היו במרחק של 200-150 מטר מאיתנו. מהנקודה בה שהינו ניתן היה לראות את העדר. פתאום ראינו רכב שבא מכוון ההתנחלות פצאל. הרכב היה בצבע דומה לאפור – כך זה נראה ממרחק. בשלב זה הפסקנו לראות את הרכב אבל פתאום שמענו קולות ירי. כאשר שמענו את הירי ניסינו לבדוק מה קורה וראינו את הרכב שבו הבחנו מוקדם יותר חונה לצד הכביש קרוב למקום בו רעו הפרות. איש אחד יצא מהרכב והשני נשאר ברכב. כך הבנתי שאלה האנשים שירו, אך לא עלה על דעתי שהם ירו בפרות שלנו, חשבתי שסתם ירו בסלע או משהו כזה. אני זוכר שירו קרוב ל-10 כדורים.

בשלב זה הבחנו כי הרכב חוזר לכיוון ההתנחלות פצאל. עברו כמה דקות ולא ידענו מה קורה עד שבשלב מסוים ק' ואני התקרבנו לעדר שלנו ורק אז התגלה לנו כי שתיים מהפרות שלנו נורו. ק' התקשר למשפחה. אנחנו נשארנו במקום ופתאום הופיע רכב מסוג "מגנום" גורר עגלה מאחוריו בצבע שחור. הרכב התכוון להגיע לאזור הירי אך כשהנהג הבחין בנו הוא נבהל וחזר כלעומת שבא לכיוון פצאל. אני יודע שרכב המגנום שייך למישהו בשם ע' מההתנחלות פצאל. אני יודע זאת כי כך סיפרו לי קרובי משפחתי. הרכב מוכר בסביבה וכולם יודעים כי הוא שייך למתנחל ע'. אחר כך באו אנשים מהכפר, משטרה וצבא.

פסאייל פוקיא הוא ישוב בדואי הממוקם כקילומטר וחצי מערבית לכביש 90, דרומית להתנחלות פצאל ומזרחית להתנחלות מעלה אפרים. במקור, התושבים הם מאזור יאטה ובית לחם. רוב תושבי המקום הם רועי צאן, אך חלקם עובדים גם כפועלים חקלאיים בהתנחלויות שבסביבה, בעיקר בפצאל. אין לישוב תשתיות והמגורים הם בעיקר באוהלים ובמבנים מפח ומחימר. העבודה בחקלאות נעשית באמצעות מתווכים. פועל מרוויח 65 ₪ ליום ושאר המשכורת ניתנת למתווך.

למשפחה שלנו יש ניסיון עשיר בהתנכלות מתנחלים. רוב הבעיות במקום קשורות לרעיית הפרות. ההתנכלות באה במיוחד מצד רשות שמורות הטבע, הסיירת הירוקה ואנשי הביטחון של ההתנחלות מעלה אפרים. שמעתי שהרג הפרות נעשה לצורך מכירת הגופות לפועלים התאילנדים הרבים המועסקים באזור, לאכילה. האירוע קרה כאשר בני בן ה-13 רעה את העדר.

אנחנו במקור מיאטה אך עברנו לפסאייל בגלל המים והמרעה. בקיץ אנחנו עוברים לגור באזור קרוב לשכם בעקבות שדות המרעה והמים. לי ולאחי ב' יש עדר המונה 15 פרות. אנחנו מתפרנסים מתנובת החלב של העדר ומחביצת גבינה. את העדר רועים לרוב הבנים והאחיינים שלי. שטחי המרעה קרובים למקום הישוב שלנו. בעבר כבר ירו בחלק מהעדר שלי [הוגשה תלונה בשנת 2008 בסיוע יש דין] ובהזדמנות אחרת הורעלו הפרות על ידי אכילת תמרים מורעלות. בזמן האירוע הזה ישבנו באזור קוסין הקרוב לשכם.

ביום האירוע, 23.6.2010, בערך בשעה 15:30, קיבלתי טלפון מאחייני שדיווח שמתנחל מפצאל ירה בעדר שלנו וכנראה הרג שתי פרות. מיד יצאתי במכונית לאזור שבו היו הילדים הרועים כדי לברר מה קרה. הגעתי למקום בערך בשעה 16:00. נסעתי במהירות מטורפת, כי הרגשתי שמקור הפרנסה שלי יורד לטמיון. כאשר הגעתי למקום כבר מצאתי שם ארבעה ג'יפים של הצבא, שתי ניידות משטרה ושני רכבים של אנשי ביטחון מהאזור. היו שם גם מתנחלים שבאו לצפות באירוע.

החניתי את הרכב קרוב למקום האירוע וירדתי עם אחי לברר מה קורה. החיילים ניסו למנוע ממני גישה למקום. אחד השוטרים המכיר אותי מאירועים קודמים ידע שאני בעל העדר וביקש מהחיילים שיאפשרו לי לגשת. ראיתי כי אחת הפרות כבר מתה והשנייה גוססת. רגל אחת שלה הייתה שבורה ונראתה יריה בלסת. היא נורתה 7-6 פעמים. מראה קשה מאד. החיילים שנכחו במקום, רובם דוברי ערבית כשפת אם, ניסו להרגיע אותי במילים "יהיה טוב, אל תיקח ללב".

 כשהגעתי למקום לא ראיתי את הילדים והתברר לי כי הצבא הרחיק אותם מהמקום. אחד החיילים, מג"בניק בשם ח', הסכים להזדהות והציג עצמו כאחד מקציני מג"ב באזור. קצין אחר – ט', הוא איש המינהל האזרחי ביריחו. תוך כדי שאני משוחח עם החיילים ושומע את פרטי האירוע שאל אותי אחד החיילים "מה יש לך עם המתנחלים?" ועניתי "אין לי כלום". "אז למה הם כל הזמן עושים לך בעיות?", ואז ט' אמר לי "תבוא למינהל ביריחו ונפצה אותך גם על המקרה הקודם". הם סיפרו לי על מקרה של ירי בנאקה באזור תיאסיר וטענו שבמקרה ההוא הצבא שילם לנפגע פיצוי. בזמן שהשיחה הזו התקיימה, כמובן שלא ידעתי מי ירה בפרות.

בזמן שעמדנו ליד הפרות המתות, השוטרים והצבא חיפשו קליעים ואיש מז"פ בא וסרק את השטח, אסף תרמילים ומדד את השטח. צולם גם קליע שפגע בפרה ואיכשהו עף למקום קרוב. השוטרים ביקשו שאלך למשטרת מעלה אפרים ואגיש תלונה. אחד השוטרים ניגש אלי וביקש לגבות ממני עדות, לקח ממני מספר טלפון ומספר תעודת הזהות, רשם את העדות וטען כי "זו התלונה שלך". לבסוף שלחו אותי לדרכי וציינו כי יפנו אלי במידה ויהיה צורך במידע נוסף. מאז לא שמעתי מהם דבר.

התקשרתי לקצין ט' פעמים אחדות, אחרי שהוא טען כי אקבל פיצוי על הנזק, אך בכל פניה נתן לי תירוץ אחר כמו "אני לא במשרד" וכדומה.

בשלב מסוים, בזמן שהצבא עוד היה במקום, הופיעו הילדים – בני ואחייני ועוד עד בשם ח"ג. התברר כי המשטרה גבתה מהם עדות בשטח. כך הבנתי כי בני ואחייני היו במרחק של 150-100 מטר ממקום מרעה הצאן ופתאום שמעו יריות וראו שני אנשים מתקרבים לפרות. האחד ירה והשני ליווה אותו ובסמיכות לאורך הכביש חנה רכב. עם תום הירי עלו האנשים לרכבם והתרחקו לכיוון ההתנחלות פצאל. כשהילדים התקרבו לעדר הם גילו את שתי הפרות המתות. דקות ספורות אחר כך הופיע במקום רכב מסוג "מגנום" שגרר אחריו עגלה. כנראה באו לאסוף את הפגרים. נהג הרכב הופתע מנוכחות של אנשים ליד הפגרים והתרחק במהירות לכיוון ההתנחלות פצאל. כנראה שחשבו כי העדר נמצא בשטח ללא רועה וכשראו את הילדים התבררה להם טעותם.

אני מכיר עוד אנשים שנורו להם פרות בייחוד ליד עקרבא והשמועה אומרת שהפגרים נמכרים לתאילנדים. הבן והאחיין מסרו למשטרה שהם חושבים שרכב ה"מגנום" שבא לאסוף את הפגרים הוא רכבו של בנו של המתנחל ע' מפצאל המוכר באזור. הילדים גם העידו שהרכב ממנו ירדו היורים דומה לרכב אחר השייך למתנחל ע', יש לו שני רכבים פרטיים ועוד רכב שטח.