במרכז הכפר כיפל חארס נמצא אתר קבורה המיוחס כקבר יהושע בן נון. המבנה הוא מבנה מסורתי של קבר שייח', כלומר מבנה אבן מקורה כיפה גדולה. הקבר נמצא במרחק כמה צעדים מהמסגד של הכפר ומבית המועצה, ממש בתוככי הכפר. למעשה, בתוך המבנה, אין שום קבר עתיק, למעט, בחדר הסמוך, קברו של הסבא שלי שגם חולל באירוע. בנוסף, בשולי הכפר לכיוון דרום, בין בתי הכפר, ישנם שני מבני קבר המיוחסים ליונה הנביא ולכלב בן יפונה. בכניסה למבנים אלו יש שלט בעברית המציין את שמות הקבורים שם. לידם מצוי בית קברות מוסלמי קטן בן כעשרים קברים שמהם חוללו תשעה.
כמעט מדי לילה מגיעים מתפללים חרדים בודדים בלבוש דתי – לאו דווקא מתנחלים – אך הם אינם עושים בעיות.
פעם בשנה ביום הזיכרון ליהושע בן נון, בדרך כלל זה נופל בחודש אפריל, הרבה יהודים דתיים נוהגים לעלות לקבר. השנה זה קרה כבר שלוש פעמים – בפברואר, באפריל וביום חמישי האחרון כלומר ב-7 ליוני בחצות. העלייה לקבר מתקיימת תמיד בליווי הצבא.
שלשום, בערך בשש בערב הגיעו ארבעה ג'יפים צבאיים ורכב ביטחון של ההתנחלות אריאל עם כמה מתנחלים מאריאל, אשר התחילו לנקות את שטח הקברים. הם הביאו קומפרסור וסיידו את המקום.
לא הודיעו לנו מראש, לא בדרך רשמית כלשהי ולא בהכרזה ברמקול ולא הציגו צו. גם בעבר לא פורסמו צווים או הודעות ברמקול בטרם הגיעו המתפללים. אולם מלבד אולי פעם אחת שהיה ניפוץ זגוגית, אף פעם לא נגרם נזק כלשהו לקברים. באותן שעות של נוכחות הצבא התבקשו האזרחים שרכבם חנה בצד הדרך לפנות אותם, בכדי לאפשר את מעבר השיירה. אומנם לא הוכרז עוצר אך למעשה מנעו כל מעבר או תנועה של תושבי הכפר.
מכר שלי, פ"ב, שרצה להעביר חבר שבא לבקרו בחזרה לביתו מהצד המזרחי של הכפר לצד המערבי, נסיעה של חמש דקות, נאלץ לעשות מעקף דרך שלושה כפרים – זייתא, קירה וחארס, בכדי לשוב לביתו כי בתוך הכפר הדרך נחסמה לתושבים.
אליי, כראש המועצה, התקשר טלפונית, בערך ב-22:30 או 23:00, קצין ישראלי בשם י', סגן ראש המת"ק, והודיע לי שיהיה באותו לילה ביקור בקברים והוא מקווה שיעבור בשקט ושלא יעונה רע לא למתפללים ולא לתושבי הכפר. אמרתי לו: "עכשיו אתה מודיע לי? כבר שעות שאני רואה הכנות לביקור?".
ליד כביש מספר 5 בחלק הכביש שמרחיבים כרגע מול אריאל, הכשיר הצבא מעין מחנה איסוף רחב ממדים עם כל המתקנים הדרושים, כמו מים, קשר ועזרה ראשונה. שם התאספו אלפי המתפללים ומשם הם צעדו בלילה לעבר הכפר שלנו. חלקם ברגל וחלקם בשתי משאיות גדולות שהסיעו מתפללים הלוך ושוב מנקודת האיסוף הענקית למרכז הכפר שלנו.
רוב המתפללים היו גברים, היו גם הרבה מאד ילדים ומיעוט קטן היה של נשים. חלקם היו לבושים בלבוש חרדי לבן. הם הגיעו לקבר יהושע בן נון ושם התפזרו בלא השגחת הצבא. כל הלילה עד שבע בבוקר הם קיימו הילולה – צווחו, צעקו ורקדו ברעש אימים וגרמו טרדה נוראה לתושבי הכפר שכל הלילה לא עצמו עין.
בדרכם הלוך ושוב בין מבני הקברים, המתפללים המתהוללים גם צלצלו בפעמוני בתים פרטיים, שברו חלונות, חתכו צמיגים ל-5 מכוניות, פגעו בצינורות, קיללו וכתבו כתובות נאצה כגון "כהנא צדק", "הערבים בני זונות" ו"מוות לערבים". לפנות בוקר, בשעת תפילת הבוקר של המוסלמים, שמענו אותם מקללים את הנביא מוחמד.
בבית הקברות ליד קבר כלב בן יפונה הם חיללו 9 קברים ובנוסף את הקבר של סבא שלי בתוך המבנה של קבר יהושע בן נון. הצבא מנע מהמתפללים המוסלמים, שרצו להגיע עם שחר למסגד, להתפלל.
אתמול, יום שישי 8 ליוני, לאחר האירוע והפרסום, התקשרו אלי כל היום בטלפון מהמת"ק אך אני לא עניתי.
הבוקר בשש הגיעו לביתי הקצין הישראלי י' ועוד אחד שאיני מכיר, וגם שני אנשי משטרה ובחוץ חנו כעשרה ג'יפים של הצבא. הלכנו לראות את הנזק, הם צילמו את הכול וכנראה הגישו תלונה למשטרה. הקצין י' אמר לי שהצבא מגנה בתוקף מה שקרה והודיע לי שמוכנים לתקן את הנזק ולהחזיר המצב לקדמותו. עניתי לו שאני לא רוצה שהצבא יתקן אני רוצה להגיש תלונה, אגש בעצמי למשטרה, אלך למשפט ושבית המשפט יפסוק.
החלטת רשויות אכיפת החוק בסיום החקירה
בחינה של תיק החקירה על ידי הצוות המשפטי של יש דין העלתה כי על אף שהצבא שהה במקום לאורך כל האירוע, המשטרה לא תשאלה את מפקד הכוח הצבאי אודות האירוע; ובנוסף, לא נעשה כל ניסיון מצד גורמי החקירה לחקור את מארגני התפילה שתיאמו וארגנו אותה מול הצבא. בפברואר 2008, יש דין הגיש ערר בדרישה לפתוח מחדש את החקירה. באפריל 2010, קיבלה פרקליטות המדינה את הערר והורתה על השלמת חקירה בתיק.
ב-20.12.2010, למעלה משלוש שנים אחרי השחתת המצבות, המשטרה הודיעה ליש דין כי "תוצאות הבדיקה העלו כי זהות המארגנים אינה ידועה לגורמי הצבא" וסגרה שנית את תיק החקירה.