אני תושב ג'מאעין ומלמד מתמטיקה בבית הספר בכפר ג'אלוד מזה שנתיים. בית הספר נמצא בסמוך למאחזים אחיה וקידה. בדרך כלל אני מגיע לביה"ס בשעה שבע וחצי בבוקר ברכב הסקודה שלי. אני מחנה את המכונית במגרש בתוככי חצר בית הספר.
ביום רביעי, 9.10.2013, בסביבות 11:30, הייתי באמצע שיעור באחת הכיתות. פתאום שמעתי צעקות ורעש ואחר כך חבטה עזה בדלת הכיתה. יצאתי וראיתי אבן גדולה ליד הדלת. המורות צעקו שמתנחלים תוקפים את בית הספר. כשיצאתי ראיתי כ-15 מתנחלים, כולם רעולי פנים, מחוץ לחצר ביה"ס, מיידים מטר של אבנים אל תוך החצר ועל המבנה של ביה"ס. במשך כ-10 דקות הייתה זריקה מאסיבית של אבנים מלווה בצעקות וקללות בעברית. אחר כך, חזרו המתנחלים על עקבותיהם לכיוון המאחז אחיה כשהם שופכים ככל הנראה חומר דליק. אש החלה לבעור ואחזה מיד באדמות סביב בית הספר. הייתה שריפה גדולה.
יצאנו החוצה כדי לבדוק נזקים וראיתי חמישה כלי רכב, ושלי בתוכם, שניזוקו מאבנים. במכוניתי נופצו השמשה הקדמית והאחורית. ידית הדלת האחורית נשברה ויש פגיעות נוספות בגוף המכונית.
מה שהציל את חלונות בית הספר היו רשתות הברזל שמותקנות עליהם.
מנהל בית הספר התקשר מיד למשרד החינוך הפלסטיני, אלה התקשרו למת"ק הפלסטיני, שהתקשרו למת"ק הישראלי.
בינתיים, כחמש דקות לאחר האירוע הגיע רכב טנדר לבן של רבש"ץ ההתנחלות. האיש אמר שהוא האחראי על הביטחון. הוא היה בלבוש אזרחי ונשא נשק. הוא נכנס לביה"ס ושאל "מה קרה?". אמרנו לו שמתנחלים גרמו לנזק. הוא עזב לפני שהצבא הגיע.
הצבא הגיע אחרי כרבע שעה. המשטרה גם באה. הם צלמו נזקים וגבו עדויות. לא קיבלנו מהם מסמך כלשהוא. למחרת הלכתי למשטרה הפלסטינית בשכם והגשתי תלונה שם.
באותו יום הכנסתי את הרכב לתיקון שעלה לי 1,500 ש"ח.
פאוואז אקרע, בן 47, קבלאן אני תושב הכפר קבלאן ועובד כמזכיר בית הספר בכפר ג'אלוד מזה 3 שנים. מדובר בבית ספר תיכון שנמצא במרכז הכפר. מסביב לבית הספר יש כמה התנחלויות: שבות רחל ושילה, וכן, המאחזים אחיה וקידה. המאחז הכי קרוב הוא אחיה הממוקם דרומית-מזרחית לבית הספר.
ביום האירוע, 9.10.2013, בשעה 11:00 בבוקר הייתי במשרד בבית הספר. פתאום שמעתי צווחות של אחת המורות. היא צעקה שמתנחלים מתקדמים לעבר בית הספר. יצאתי מיד וראיתי כ-15 מתנחלים שנמצאים מחוץ לביה"ס. כולם רעולי פנים. ראיתי אותם מיידים אבנים לעבר ביה"ס. מיד טלפנתי למשרד החינוך הפלסטיני. הם זרקו אבנים בכמויות.
הוריתי ברמקול שלא לצאת מהכיתות. מטר האבנים נמשך כ-10 דקות. זה יצר הלם וחרדה בקרב התלמידים והתלמידות. גם המורים והמורות היו המומים ובמצוקה.
ראיתי כששה-שבעה מתנחלים שנכנסו לתוך חצר בית הספר. הם התחילו לזרוק אבנים על המכוניות שבחצר החניה. פחדתי שיכנסו לכיתות. הם ניסו להיכנס לאחת הכיתות אבל הדלת הייתה נעולה מבפנים. הם עברו מרכב לרכב ודאגו להשחית את כולם באבנים גדולות.
אחרי זמן מה הם יצאו והתחילו לרוץ לעבר המאחז אחיה. פתאום ראיתי להבות מכיוון הבריחה של המתנחלים. האש השתוללה ושרפה הרבה מאד עצים ואדמות. האש התחילה ללחך את העצים בבית הספר.
בא הרבש"ץ. נכנס לבית הספר ועזב אחרי כמה דקות. תוך שעה הגיעו מכבי האש.
המצב בכל הכפר היה של חרדה עמוקה. הורים הגיעו וצעקו איפה הילדים. עד היום המצב הנפשי של כולם ירוד וכולם פוחדים מהישנות האירועים האלה.
כשעה אחר האירוע הגיעו 6-5 ג'יפים של הצבא. הצבא הורה שלא לפנות את הרכבים עד שתגיע המשטרה. המשטרה הגיעה רק בארבע אחר הצהרים.
אחרי שהמתנחלים עזבו, ראיתי שחמש מכוניות ניזוקו ובהן מכונית הגולף 2005 שלי.
במכונית שלי נופצו כל השמשות וגם הגגון, הבגאז' והכנף הקדמית השמאלית נפגעו מאבנים גדולות. התיקון הראשוני עלה לי 5,000 ש"ח ועוד לא צבעתי את האוטו.