

אני תושב סלפית, עובד מספר שנים כנהג מונית. על פי רוב אני עובד על קו סלפית-רמאללה, יוצא בבוקר בסביבות שש וחצי ושב הביתה בערך בשעה 18:30. בתקופה זו של לפני החג, יש עומס בעבודה וכן נסיעות מיוחדות שלא בקו הקבוע.
ביום חמישי, 4.12.2008, בשעה 14:00, יצאתי עם שבעה נוסעים מרמאללה לכיוון טול כרם. בשעה 15:00 הגעתי לטול כרם, הורדתי את הנוסעים ופניתי חזרה לבדי במונית לכיוון סלפית. על כביש 60, בקטע שבין טול כרם לצומת ג'ית, כשני ק"מ לפני הצומת, הבחנתי פתאום על מדרון ההר מערבית לכביש בקבוצה של לפחות 15 מתנחלים. הם היו במרחק של כעשרה מטרים מהכביש, הם ירדו מכיוון ההתנחלות קדומים. בקבוצה היו מתנחלים ומתנחלות בסביבות גיל 25-17. כל הקבוצה התחילה לזרוק אבנים על המונית, אני המשכתי לנסוע ואף האצתי את מהירות הנסיעה, למרות זאת כארבע-חמש אבנים פגעו במונית. חששתי לחיי יותר מאשר למונית, אם הייתי עוצר היו הורגים אותי. לגבי זהותם לא הספקתי להבחין בפרטים נוספים.
אבן אחת פגעה בגג הרכב במסגרת של השמשה הקדמית, כך שהגג התעקם והשמשה הקדמית התנפצה, כתוצאה מכך נגרמו לי שריטות קלות ביד וברגל.
המשכתי עד צומת ג'ית, היו שם שני רכבים של המשטרה וכשלושה-ארבעה ג'יפים צבאיים. הרבה כוחות היו בתוך הרכבים ומבחוץ. עצרתי ליד החיילים בצומת, לא ירדתי מהרכב, וסיפרתי להם מה קרה. החיילים ראו את הנזק במונית ואמרו לי שהם הולכים לטפל בהם, במתנחלים. החיילים הורו לי לפנות ימינה לכיוון קדומים. הם סגרו את הדרך לשכם. כשפניתי ימינה ראיתי משמרת של נשות מחסום ווטש. הרגשתי בטוח וירדתי מהרכב. ראינו את כל הנזקים: בנוסף לשמשה ולגג שהתעקם, הייתה גם דפיקה בפח ושריטות בדלת של הנוסעים וכן דפיקה ושריטות בגוף הרכב בצד של הנהג.
ביום שבת דיווחתי על האירוע למשטרה הפלסטינית בסלפית.
החלפתי את השמשה הקדמית ותיקנתי את הגג במחיר 1,300 ש"ח. עלות תיקון שאר הנזק להערכתי 500 ש"ח. עקב הפגיעה ברכב הפסדתי שלושה ימי עבודה.
ב-14.12.2008 הגשתי בליווי יש דין תלונה במשטרת אריאל, נתתי לחוקר דיסק עם צילומים של הנזק.
החלטת רשויות אכיפת החוק בסיום החקירה
באפריל 2009 יש דין הגיש ערר בדרישה שהמשטרה תפתח את תיק החקירה ותנסה לאתר את מיידי האבנים. ב-13.5.2010 פרקליטות המדינה דחתה את הערר כיוון שהמתלונן "מסר בתלונתו כי לא יוכל לזהות את מיידי האבנים".