40 העצים שנכרתו נמצאים בחלקת האדמה שלי, חלקה בת 112 דונם. החלקה נמצאת בסמיכות לחלקות של עשר משפחות נוספות, בסך הכל 3,000 דונם הנטועים עצי זית. שטח זה מגודר היום כולו ועל מנת להיכנס אליו צריך לעבור בשער הכניסה להתנחלות נווה מנחם [שכונה בהתנחלות קרני שומרון]. השנה הצבא אישר כניסה לטיפול בשטח בתקופת החריש רק ליומיים. לביצוע המסיק קיבלנו השנה רק שלושה ימים.
הקרקע בת 112 הדונם רשומה על שם אבי. 20 דונם מתוכם מובדלים בדרך שמובילה לבית הקברות האזורי של המתנחלים ואין כל אפשרות להיכנס אליהם בשום מקרה. בסך הכל נכרתו 200 עצים, אך בעלי העצים האחרים לא התלוננו. אני התלוננתי על 40 העצים ששייכים לי.
ב-25.4.2005 תושב מהכפר שלי, עבר ליד השטח שלי וראה עצים כרותים. בערב הוא סיפר על כך לבן דוד שלי. למחרת הבן דוד הלך ודיבר עם הרבש"ץ של נווה מנחם. הרבש"ץ הלך לבדוק ואישר שאכן יש עצים כרותים. בסוף היום הלכתי עם שני בני דודים שלי למת"ק הפלסטיני בקלקיליה והגשנו תלונה.
למחרת ב-27.4.05 בשעה 14:00 הלכתי לשטח יחד עם נציגי המינהל האזרחי, שוטרים ממשטרת קדומים, הרבש"ץ ושני בני דודים שלי. אחרי הסיור בשטח הלכנו למשטרת קדומים והגשנו תלונה. לא קיבלנו אישור על הגשת התלונה ואין לנו את מספר התלונה. מאז הלכתי כבר ארבע פעמים למשטרת קדומים להתעניין בגורל התלונה אבל לא נתנו לי להיכנס. ביקשו ממני טלפונית להביא אישורים המעידים על בעלות על הקרקע, אבל לא איפשרו לי להיכנס על מנת לתת אותם.
החלטת רשויות אכיפת החוק בסיום החקירה
הצוות המשפטי של יש דין הגיש ערר בדרישה לפתוח את התיק ולהשלים את החקירה. הערר הוגש לאחר שעיון בתיק החקירה הראה כי מזכר של המשטרה העלה חשד למעורבותו של מתנחל בשם מ"ז באירוע, אך המשטרה בחרה שלא לזמן אותו לחקירה.
ב-13.5.2007 פרקליטות המדינה דחתה את הערר.