ביתי נמצא על הכביש הראשי של הכפר אמאתין. הרכב שלי – סיאט קורדובה חונה ליד הבית. בליל האירוע ב-14.1.2010, בלילה שבין יום רביעי לחמישי, הגעתי הביתה בערך בשעה עשר. כהרגלי החניתי את הרכב שלי בצד הכביש ליד הבית. הלכתי לישון בערך בחצות.
בשעה 1:30 אשתי העירה אותי ואמרה לי: "מתנחלים שרפו את הרכב, קום מהר". כאשר שאלתי אותה איך היא יודעת, היא אמרה שראתה רכב סטיישן לבן עם לוחית צהובה. קמתי, התלבשתי מהר וירדתי במדרגות לעבר היציאה. ראיתי מבעד לחלון את המכונית שלי בצד הכביש, הייתה אש חזקה בצד ימין של המכונית לפנים. לקחתי שמיכה בניסיון לכבות את הצמיג שבער, אך האש הייתה חזקה. עברתי מהר לצד שמאל לנסות לכבות את הצמיג השמאלי, אך שוב התפרצה אש ולא הצלחתי.
אני חושב ששפכו דלק על הצמיגים, ראינו סימני דלק שנשפך ליד המכונית. הצמיג התפוצץ ונפלתי לאחור, ממש נזרקתי מההדף ונפלתי על הגב. אז ראיתי גם את הרכב מסוג מרצדס של השכן שלי, גם כן עולה באש וגם את הטרקטור שלו וגם את המיצובישי של שכן אחר. התחלתי לצרוח בכדי להעיר את השכנים שיבואו לעזור לכבות את השריפות ואז התחילו להגיע. כנראה שהפיצוץ והצרחות שלי העירו את השכנים, כשבעה הגיעו. הצלחנו לכבות את השריפה עם שמיכות ומים. היה כבר כמעט שתיים בלילה.
אז הגיעו מתוך הכפר שני ג'יפים צבאיים, אחד האמר ואחד ג'יפ, עם מספר חיילים בכל אחד מהם. הם היו בסיור שיגרתי בכפר, זה קורה אצלנו הרבה שהצבא מסייר בלילות.
דיברתי עם החיילים בעברית אמרתי להם: "אתם יודעים יותר טוב ממני מה בדיוק קרה". ענו לי: "אנו לא יודעים", המשכתי: "מתנחלים מחוות גלעד יורדים עלינו". החייל אמר "אני עולה לכוון חוות גלעד לבדוק", והתחיל לעלות. חשבתי לעצמי – ומה יעשה החייל אם ימצא שם מתנחל? הוא לא יעשה שום דבר. אילו זה היה ערבי כבר היו שמים אותו בבית סוהר.
המכונית שלי ניזוקה, המנוע ושני צמיגים נשרפו וגם הפרונט. הנזק שנאמד הוא כ-12,000 ש"ח.
החיילים חזרו מחוות גלעד. ירד קצין וביקש את תעודת הזהות שלי ומספר הטלפון וגם את הפרטים של בעל הטרקטור והרכב השני. אמרתי לחייל שלא ילך עד שתבוא המשטרה. אך הוא טען שגמר את עבודתו, התקשר למשטרה הישראלית והסתלק.
בארבע בבוקר הגיעו אנשי המת"ק הישראלי עם ג'יפ לבן וצילמו את המכוניות השרופות. הם שאלו מי שרף, ואמרתי שהמתנחלים מחוות גלעד. הם לקחו מספרי טלפון של הקורבנות ואמרו לנו להגיע למשטרת אריאל. למחרת, ביום חמישי הגיעה המשטרה ב-12 לכפר היו כעשרה חיילים ואנשי משטרה. צילמו ולקחו מאתנו עדויות בכתב יד. אחר כך הלכתי אתם עם רכב של חבר למשטרת קדומים, שם הגשנו עדות לשוטר דובר ערבית. ביקשו גם שיבואו העדים שראו את הסובארו הלבנה של המתנחלים.
ב-18 לינואר הלכתי עם שני עדים למת"ק קלקיליה ולקחו עדויות של העדים שראו את מכונית המתנחלים.
ביתי על הכביש הראשי של הכפר בצד המערבי, בערך 20 מטר מהבית של בעל הסיאט שגם כן נשרף באותו לילה. יש לי מרצדס פרטית צבע כסף שנת יצור 1987. הרכב חנה בדיוק ליד ביתי, וגם הטרקטור החקלאי שלי מסוג פיאט 1977.
ישנתי בבית, הצרחות של השכן העירו אותי. הסתכלתי מבעד לחלון הפונה לכביש יחד עם אשתי וראיתי את הרכב שלי עולה באש וגם חלק מהטרקטור. וגם הרכב של השכן ממול.
ירדתי עם אבי לכבות את הרכבים עם מים. היו כבר מספר אנשים ברחוב, שכנים שירדו לעסוק בכיבוי. השתלטנו על האש. כנראה שפכו דלק על השמשה הקדמית ומכסה המנוע. האש אחזה במכסה ובשתי הכנפיים. המצבר נשרף וגם חוטי חשמל.
הנזק נאמד ב-10,000 ש"ח אם משתמשים בחלקי חילוף משומשים. הטרקטור לא ניזוק באופן חמור רק המושב נשרף. בסביבתו היה הרבה דלק שפוך כנראה לא הספיקו להצית אותו וברחו.
החיילים הגיעו למקום, שאלו שאלות, ביקשו תעודות זהות ואמרו לנו לחכות למשטרה. השוטרים שהגיעו ביום חמישי צילמו ולקחו עדויות שלנו.
ביום חמישי ה-14 לינואר הלכתי לקדומים להגיש עדות. היה דובר ערבית במשטרה.
ביום שני לאחר מכן הלכתי לקלקיליה להגיש עדות במת"ק.
הבית שלי נמצא ממש על הכביש בכניסה לאמאתין, בין הבתים הראשונים בכפר. בדרך כלל אני מחנה את האוטו שלי ליד הבית בשולי הכביש כל ערב. האוטו הוא מיצובישי אפור שנת 92'. ביום רביעי בלילה הלכתי לישון כרגיל, בערך ב-22:00. בערך ב-2:00 בלילה, בן דודי דפק על הדלת שלי והעיר אותי. הוא צעק שמתנחלים שרפו את מכוניתי וביקש את המפתח של הרכב. יצאנו שנינו עם המפתחות, התחלנו לשפוך מים על האש. עוד הייתה אש למרות ששכנים כבר היו מסביב ושפכו מים על האוטו. כחמישה או שישה שכנים היו ליד האוטו, והוסיפו והגיעו עוד רבים כולל ראש המועצה. הצלחנו לכבות.
הנזק לרכב: כל מערכת החשמל נשרפה, גם מכסה המנוע, זכוכיות וחלק מגוף המכונית. המגבים והכנף הימנית. אני מעריך בערך כ-2,000 שקל נזק. לקחתי לתיקון רק חלק כדי שאוכל לנוע. עברה שמועה בכפר שסובארו סטיישן לבנה עם לוחיות צהובות חלפה במהירות בשעה 1:30 בלילה ברחובות הכפר. לפי החשד, נזרקו בקבוקי תבערה תוך כדי נסיעה על המכוניות ועל הטרקטור. אבל לא ראיתי זאת, רק מפי השמועה. ב-11:00 בבוקר הגיעו משטרה לצלם. שוטר, נהג ושוטרת. צילמו ולקחו ממני עדות. הגיעו גם קצין מת"ק וגם חיילים.
אני גר בכניסה הראשית לכפר, לא רחוק מכביש 55. ביתי הוא בין הבתים הראשונים בכביש הראשי של הכפר, בצד שמאל בעליה לכפר. אני לא עובד ולכן מרבה לישון ביום והולך לישון מאוחר בלילה.
באותו לילה של יום רביעי בשעה אחת ועשרה בדיוק שמעתי רעש חזק של מכונית. בדיוק ליד ביתי על הכביש יש פס האטה מאד גבוה ולכן כאשר הרכב עבר אותו במהירות נגרם רעש כאילו נדפק משהו. הלכתי לחלון להשקיף החוצה, אפשר לראות את הרחוב הראשי משם, כי הוא מואר כל הלילה. ראיתי רכב מסוג סוברו סטיישן לבן עם לוחית זיהוי צהובה. הרכב נסע לכיוון כביש 55 במהירות גבוהה.
לאחר מכן חזרתי לסלון שלי וכעבור 15 דקות צלצל הטלפון, ואחי שגר במרכז הכפר הודיע לי שמתנחלים שרפו רכבים. התלבשתי ועליתי לכיוון מרכז הכפר וראיתי את הסיאט והטרקטור והמרצדס. הצטרפתי לכיבוי האש. אז בא הצבא והמת"ק. אמרתי להם: "ראיתי רכב ישראלי". ב-18 לינואר הייתי במת"ק בקלקיליה לתת עדות.
החלטת רשויות אכיפת החוק בסיום החקירה
בתיק החקירה שנבחן על ידי המחלקה המשפטית של יש דין אין תיעוד לגבי בדיקות מז"פ (מחלקה לזיהוי פלילי) שנערכו בזירת האירוע, ואין כל אינדיקציה לראיות חפציות שנתפסו בזירה.