הבית שלנו בתל רומידה יושב במדרון על צלע הר וכרם ענבים מקיף אותו. הקרוואן של ההתנחלות היהודית יושב ממש מעל הבית. הקרוואן הוקם לפני כ-10 שנים, מתגוררות בו כחמש משפחות, ביניהם משפחת מ' ומשפחת א'. דרך עפר ברוחב של שניים או שלושה מטרים מפרידה בין הבית שלנו לקרוואן, הדרך מובילה לכביש הראשי.
לפני כארבע שנים המתנחלים הציבו בקטע הדרך שבין הבית שלנו לקרוואן משחקיה: נדנדות, קרוסלות ועוד, ובכך נחסמה עבורנו הגישה לכביש. המתנחלים מנעו מאיתנו להתקרב למקום. לאחר מאבק משפטי בסיוע האגודה לזכויות האזרח, בחודש מרץ 2005, פסק בית המשפט שיש לפתוח את הדרך. הצבא הגיע מלווה בצו בית המשפט ופתח את הדרך. הילדים התחילו ללכת בדרך שנפתחה. אחרי שהחיילים ביצעו את המלאכה, נשארו במקום אביזרים שונים, חלקי מתכת, פסולת ממתקני השעשועים וגלילים של תיל דוקרני.
ביום רביעי, 23.3.2005, הייתי בעבודה, מרחק קילומטר מהבית. שכן שלי הגיע אלי לעבודה להודיע לי מה קרה לבן שלי י"ע. הגעתי הביתה תוך 10 דקות. כשהגעתי השוטר שהיה במקום שאל אותי אם אני רוצה להגיש תלונה ועניתי בחיוב. השוטרים לקחו אותי ואת הבן שלי לתחנה במשטרת קרית ארבע. במשטרה גבו עדות מהילד. ממני לא לקחו עדות.
ביום רביעי בשעה 17:00 אני, בת דודי בת ה-7 ושכן שלי בן 12 עלינו לכביש העפר שמעל לבית. היו במקום שלושה חיילים וכשראו אותנו פקדו אלינו לנקות את המקום משאריות המשחקייה של המתנחלים וגלילי התיל שהיוו מכשול. שלושת החיילים עזבו את המקום והמשיכו לדרכם.
התחלנו להזיז את המכשולים, במאמץ הזזנו את מה שנשאר מהמגלשה, גזע של עץ זית ואת גלילי התיל. עבדנו כ-40 דק' ואז חייל אחר שעמד במרחק של כעשרה מטרים מאיתנו, קרא לנו ושאל אותנו למה אנחנו מזיזים את החפצים. אמרנו לו ששלושת החיילים שהיו פה קודם אמרו לנו לעשות זאת.
באותו הרגע, הגיעה האישה ממשפחת א', מתנחלת שגרה בקרוואן. היא הגיעה במכונית הסוברו סטיישן הלבנה שלה, יצאה מהרכב והתחילה לקלל את אלוהים ואת הנביא מוחמד. איתה ירד אחד משלושת ילדיה הקטנים, וברכב נשארו שני ילדים אחרים שלה בערך בגילאים 4-2.
היא לקחה אבנים שהיו בשטח והתחילה לזרוק עלינו. שני הילדים שהיו איתי ברחו. אני ניסיתי לברוח ונשרטתי מהתיל שהיה שם, שחסם את דרך הבריחה שלי. ניסיתי לברוח מסביב לרכב, אבל האישה הייתה יותר זריזה ממני ותפסה אותי בחולצה ומחצה אותי לקיר. החייל שהיה שם התערב וניסה להפריד בינינו, היא הדפה אותו אחורה, והרגל של החייל נתפסה ונתקעה בתיל והוא נפל.
היא החזיקה בי ביד אחת, ואז התכופפה ובמהירות ביד השנייה הרימה אבן מהקרקע, שמה את האבן בפה שלי, סגרה לי בכוח את הפה ולחצה את הפנים שלי, כך שהפה יישאר סגור.
הרגשתי שנשברות לי השיניים, ירד לי מעט דם מהפה. לא יכולתי להתנגד. בינתיים חזר החייל ונעמד על הרגליים, הוא לא התערב יותר, הוא התחיל לדבר במכשיר הקשר, כנראה הזעיק עזרה. ברגע שהוא התחיל לדבר בקשר, היא עזבה אותי וחזרה לרכב, היא החנתה את הרכב ונכנסה עם הילדים לביתה.
נשברו לי שתי שיניים.
החלטת רשויות אכיפת החוק בסיום החקירה
ב-14.3.2011 זיכה בית משפט השלום בירושלים את י"א מהעבירות שיוחסו לה. בהכרעת הדין נכתב כי הנימוק העיקרי לזיכוי הנאשמת נובע מסתירות בעדויות הילדים [בני 10 ו-13] שנכחו במקום.