אני תושב אזור שנקרא ח'לת אל-בלוטה. גרות כאן שש משפחות שהן חלק של ישוב פלסטיני הכולל ארבעה אזורים שנמצאים כמובלעת בתוך אזור גוש עציון. ח'לת אל-בלוטה נמצאת מערבית להתנחלות אלון שבות, צמוד לעץ המכונה 'העץ הבודד'.
בדרך כלל הקשר שלנו עם המתנחלים הוא טוב. לפני האינתיפאדה השנייה היינו מזמינים אלה את אלה לחתונות. ביומיום אין התנגשויות עם מתנחלים, למרות שלי היו בעבר.
בשנת 2007 שתי בנותיי הותקפו על ידי מתנחלים בכיכר של גוש עציון לעיני חיילים. החיילים עצרו את המתנחלים, המשטרה הגישה כתב אישום נגד המתנחלים והתנהל משפט. אני נקראתי להעיד, למרות שלא הייתי נוכח בתקיפה. הבנות לא הוזמנו. הסתפקו בעדותן במשטרה.
לפני שנתיים ביתי הותקף באבנים על ידי כ-30 מתנחלים. התקשרתי למשטרה – לא הייתה תשובה. במקרה עבר מתנחל אחר מישיבת הר עציון הוא ראה את האירוע והתקשר למשטרה, ותוך שתי דקות הגיעו שוטרים וחיילים. הגשתי תלונה בסיוע יש דין. רק אחרי ארבעה חודשים הזמינו אותי למשטרה והשוטר שאל אותי אם אני מעוניין להמשיך בתלונה. ראיתי שהיחס לא רציני וויתרתי.
באירוע הנוכחי תקפו את הבת שלי.
ביום האירוע, 13.7.2013, בערך בארבע וחצי אחר הצהריים הייתי בבית עם שתי אחיותיי, בנות 21 ו-14 ועם אחי בן ה-6. אבי היה בבית החולים ואחיי הבוגרים היו איתו.
לקראת ארבע וחצי יצאתי לבדי לסוכת הגפנים הצמודה לביתנו. ראיתי שבתוך הסוכה נמצאים שבעה מתנחלים בני 20-18.
אחד מהם עמד מחוץ לסוכה וכשבאתי נעמד מאחורי ואמר לי "רוח מן הון". אמרתי לו – "לך אתה, לא אני". הבנתי שהוא רוצה לספור עד שלוש ואז לא רוצה לראות אותי. היה אחד אחר בתוך הסוכה שנעמד מולי (הראשון היה מאחורי) בצורה מאיימת. הוא עשה תנועה ביד כאילו הוא עומד לסטור לי, הרחקתי ביד שלי את היד שלו ממני ואז הוא נתן לי סטירה וגם בעט לי ברגל.
המתנחל שהיה בחוץ דחף אותי לכיוון השולחן שבסוכה, ובשלב הזה יתר המתנחלים קמו כאילו לתקוף אותי. לקחתי בידי אבן שהייתה בסוכה. וכשהם ראו את זה, קמו כולם וברחו והתחילו לזרוק אבנים על הבית ממרחק של כשישה מטרים. אבן גדולה פגעה לי ברגל, זה כאב, אך לא נזקקתי לטיפול.
בשלב מסוים יצאו השכנים, הייתה המולה, המתנחלים ראו שהתאספה קבוצה גדולה של פלסטינים וברחו.
אחד השכנים התקשר למשטרה הישראלית. לקראת השעה חמש הגיעו שלושה שוטרים. אחד מהם לקח ממני עדות בשטח, אך לא ראיתי שהם יוצאים בעקבות התוקפים, למרות שהיה ברור שהמתנחלים עדיין בהתנחלות, זה היה ביום שבת והם לא יכלו לנסוע משם.
אחר כך השוטרים אמרו שיחזרו, והם אכן חזרו לקראת שש וחצי. הם אספו את האבנים שנזרקו ואת הזכוכיות של שברי בקבוק – כל מה שזרקו המתנחלים.
לקחו אותי למשטרת קרית ארבע להגיש תלונה מסודרת. נודע לי שאחרי שהמתנחלים עזבו אותנו הם זרקו אבנים גם על בית של שכנים.
אחותי צילמה את המתנחלים בזמן שברחו, וכאשר מסרתי עדות במשטרה הם לקחו את התמונה. למחרת האירוע בא חוקר והשלים את החקירה.
מבין התוקפים אני זוכרת שניים – זה שהרביץ לי וזה שהיה קרוב אלי, למרות שהם נראו כולם אותו דבר, עם פיאות וכיפה ולבשו חולצות לבנות ומכנסיים כהים. זה שהרביץ עורו היה בהיר, גובה 175-170, מבנה גוף בינוני. שער קצת ארוך, כהה, אבל לא שחור. השני – אותו גובה, מבנה בינוני רזה, שער קצת מתולתל שחור, פיאות וכיפה. היה חשוב לי להגן על עצמי ולא ראיתי פרטים.
הייתה תחושה של פחד, לא ידעתי מה לעשות, מצב לא נעים שבחורים רוצים להרביץ לבחורה שהיא לבד.
החלטת רשויות אכיפת החוק בסיום החקירה
לאחר עיון בחומרי החקירה, בינואר 2014 הצוות המשפטי של יש דין הגיש ערר בדרישה לפתוח מחדש את החקירה ולמצות אותה. המשטרה קיבלה את הערר ו"תיק החקירה נפתח מחדש לצורך ביצוע פעולות חקירה נוספות".
ב-7.7.2014 המשטרה שבה וסגרה את תיק החקירה בעילה "עבריין לא נודע".